אמאדור לחיפוש סרטים טובים

פרננדו לאון דה ארנואה זה שם קצת ארוך מדי וקצת מסובך מדי, אבל אני זוכר אותו כי ראיתי את שני סרטיו הקודמים של הבמאי הספרדי הזה, ואת שניהם אהבתי. דה ארנואה הוכיח בשניהם שמצד אחד הוא מחויב לספר את סיפוריהם של האנשים החלשים, המדוכאים, שבשולי החברה. הטריילר של "ימי שני בשמש", שסיפר את סיפורם של המובטלים, וסחף את האקדמיה הספרדית ב-2003 (זכה ב-5 פרסים, כולל פרס הסרט) נפתח במילים: הסרט הזה לא מבוסס על סיפור אמיתי. הוא מבוסס על אלפי סיפורים אמיתיים. ב-2005 ביים ארנואה את "נסיכות", שגולל את סיפוריהן של יצאניות. בשניהם התגלה ארנואה כבמאי רגיש, שיודע לשלב צחוק ודמע באפקטיביות. ועכשיו מגיע לארץ סרטו החדש, "אמאדור". וגם כאן ממשיך דה ארנואה להרשים, אם כי גם אני חייב להודות שהסרט הזה נופל מהסרטים הקודמים. מצד שני, מי שאינו מכיר את עבודתו של הבמאי הזה מוזמן להתרשם מ"אמאדור", ואז לחזור אחורה ולראות את סרטיו הטובים יותר.

כבר מהסצינה הראשונה של "אמאדור" ברור שדה ארנואה נשאר במגרש הביתי: הפעם הוא מספר את סיפורי המהגרים הלא חוקיים, שמתפרנסים בקושי. מרסלה, גיבורת הסרט, חיה עם נלסון, ושניהם נמצאים בעסקי מכירת פרחים. מרסלה מגלה שהיא בהריון, ובנסיון להשיג עוד כסף, היא משיגה עבודה כעוזרת בביתו של זקן נרגן וחולה, הוא אמאדור. מתרקם קשר אנושי וחם בין מרסלה לאמאדור, אבל כשהזקן נפטר, מרסלה בעצם מאבדת את עבודתה, אבל היא צריכה את הכסף, ולכן היא נגררת אל שקר גורלי. דה ארנואה מקפיד על קצב מדוד ורגוע, ועל אנושיות חמימה ונעימה. למרות שהסרט קצת חוזר על עצמו מדי פעם, והיה ניתן לקצר אותו, הוא לא משעמם לרגע. ולמרות שהתסריט שקוף מדי בדימויים שלו (פזל=להרכיב את החיים בצל אהוביך שעברו מהעולם. לא הבנתם? יש גם מכתב קרוע שצריך להדביק כדי לקרוא), ולמרות שההתרה בסוף התסריט היא טיפשית בעיניי, בסך הכל לא היה איכפת לי לבלות עם הדמויות האלו עוד זמן. יש גם כמה דיאלוגים משעשעים למדי, באדיבות יצאנית מזדקנת המגיעה לבקר.

מרסלה ואמאדור ב"אמאדור"

הצרה של הסרט הזה היא השחקנית הראשית שלו. מאגאלי סולייר הפרואנית כיכבה בשנים האחרונות בשני סרטים פרואנים שיצאו את גבולות אמריקה הדרומית: Madeinusa, ו"חלב הצער", שהיה אף מועמד לאוסקר. את שניהם לא ראיתי, אבל שאלתי מישהו, והבנתי ממנו שהופעתה שם דמתה להופעתה ב"אמאדור". וזה בעייתי בעיניי שלשחקנית הראשית בסרט יש רק שני מצבי צבירה: עצובה, ועצובה מאוד. בחלקים גדולים מהסרט נדמה שהיא על גבול האוטיזם. היא כל כך מתאמצת להיות, נו, עצובה כזאת. ולכן המטוטלת הרגשית של הסרט נעה הפעם בעצלתיים. ברגע מסוים במערכה השלישית בסרט הדמות הראשית מגיעה לשיא של משבר, אבל מכיוון שהיא לעולם לא מחייכת, וכל גופה כבד כל הזמן, לא הרגשתי דרך השחקנית הראשית את ההדרגתיות של הנפילה שלה לבור היאוש (ואת זה יש בתסריט, אבל אין במשחק).

ולמרות שהשחקנית הראשית מעיבה על החוויה, "אמאדור" הוא סרט לא רע בכלל. דה ארנואה שולט היטב בקצב, והעבודה שלו עם המוזיקה היפהפיה של לוסיו גודוי (שעושה חיקוי מושלם של אלברטו איגלסיאס, הקבוע של אלמודובר) היא אפקטיבית ומרגשת למדי. כדאי לראות את "אמאדור", גם אם זו עבודה פחות טובה ברזומה של פרננדו לאון דה אראנואה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

About these ads

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s