כלבתא

אז בסוף השבוע הזה הקולנוע הישראלי לובש חג: יש סרט אימה ישראלי ראשון על המסכים. עבודת שיווק מרשימה, וקאסט מפוצץ, פירגון לא קטן מהביקורת, , אבל בשורה התחתונה: לטעמי "כלבת" הוא ככה-ככה.

נתחיל מהסוף: לא ממש מעניין אותי שזה הסרט האימה הישראלי הראשון. קודם כל אני רוצה שהסרט יהיה טוב. ו"כלבת" לא מספיק טוב. יש בו לא מעט דברים יפים, אבל גם לא מעט חריקות. יפה בעיניי, למשל, שהתסריט רוקם מספר לא קטן של חוטי עלילה, והעריכה יודעת לשחק ולאזן בין הדמויות והסיפורים שלהן, להפגיש ולהפריד אותן חליפות מבלי לאבד עניין. מצד שני, כל חוטי העלילה לא ממש מתחברים למשהו שלם אחד – מה שמוביל לצרה הכי גדולה של הסרט, לטעמי – בסופו של דבר, "כלבת" הוא מרחץ דמים חסר פואנטה. כל מיני דמויות מתות בכל מיני צורות, אבל לא ממש אכפת לי. אין איום אחד מרכזי שמחבר את כולם.

בכלל, ההרגשה שלי שנבות פפושדו ואהרון קשלס יצאו מתוך רצון לבעוט בקולנוע הישראלי הממסדי, אבל לא ממש היה להם מה להביא במקום. אין ב"כלבת" שום דבר ישראלי בעיניי. הדמויות אמנם מדברות עברית, אבל בדיבוב לאנגלית/גרמנית/טורקמניסטנית דבר מהסרט לא ילך לאיבוד. כלומר – "כלבת" הוא סרט חסר ייחוד. יש כמוהו מאות בעולם (רובם דוברי אמריקאית), חלקם טובים יותר, וחלקם פחות, אבל זה ש"כלבת" כן מותח בחלקים מסוימים (שדה מוקשים), ואפילו מפתיע לעיתים (שוב המוקשים) עדיין לא מכסה על חסרונותיו הלא מעטים. אם להיות ממש קטנוניים, אפשר אפילו לציין שבתחילת הסרט, כשהכלבה של מנשה נוי נובחת, לא רואים את הכלבה, אלא את מנשה נוי עצמו. זה כי הכלבה לא נבחה כשצילמו אותה, אז תיקנו את זה בעריכה. אבל רואים את התפרים, וזה לא עובד. ובהמשך, את חלק מהמיתות המגעילות רואים (בקלוז אפ), ואת חלק לא. משהו לא מרגיש לי מאוזן מספיק בסרט. או שאתה הולך על סרט שלא מפחד להגעיל, ומראה את הכל (נגיד, "אנטיכרייסט"), או שאתה מסתיר הכל כבחירה קולנועית.

בקיצור – "כלבת" בא אולי מכוונות ליצור משהו עם ריח אחר מזה שיש פה בדרך כלל. חבל שמה שיש במקום לא מספיק מעניין.

נ.ב. רן דנקר. ראיתי אותו בשני סרטים עד היום. בשניהם חשבתי שהוא היה מוחצן מדי ולא טוב. בסרט של עמוס קולק הוא אפילו גרר איתו למטה את גדול שחקני המסך הישראלים, משה איבגי. אבל ב"כלבת" הוא מצויין. "כלבת" מלא בכוכבים נוצצים, אבל כולם, מבלי יוצא מן הכלל, משחקים קריקטורות. רן דנקר הוא היחיד שבא לעבודה. הוא היחיד שמעצב דמות שאני יכול להאמין לה- ומזה נובע, שהוא הדמות היחידה שאני באמת חרד לגורלה – דבר קריטי בסוג כזה של סרט. אני לוקח את כל הדברים הרעים שאמרתי על דנקר בעבר בחזרה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s