קולנוע ישראלי 2011: אסי דיין פומרנץ

העיפו מבט בפוסט הזה מתוך הבלוג של יאיר רוה (שימו לב לוידאו הראשון שמצורף לפוסט). בקיץ האחרון אסי דיין הציג את סרטו המתהווה בפני צוות משקיעים. הפרמיס של הסרט, כפי שאסי דיין עצמו מתמצת בוידאו, מסתכם בעצם בשורה אחת: סיפורו של אדם שגר בקומה ה-12, ומוצא דרך מקורית להרוויח כסף: הוא משכיר את דירתו למתאבדים פוטנציאלים (בתשלום מראש, כמובן).

אני מודה שכל התוצרת הקולנועית של דיין לפני שנות ה-90 לא דגדגה לי. אבל אז בא "החיים על פי אגפא". חומר נפץ קולנועי. אסי דיין כותב תסריטים חריפים, וכבמאי הוא חסר פחד. לפעמים זה מצליח ("אגפא", וגם "מר באום" שאני מאוד אהבתי, הקהל פחות), ולפעמים זה יוצא מבולבל ("שמיכה חשמלית ושמה משה", וגם סרטו האחרון שלא ראיתי, "הבשורה על פי אלהים"). דיין ביים את סרטו האחרון לפני יותר מ-6 שנים, אבל להמשיך לקרוא

קרואטיה אהובתי 3+4: אנימציה + מלאכים

ביום ראשון הייתי בהקרנה של מקבץ סרטי אנימציה במסגרת התבנית הקרואטית שמסתובבת בסינמטקים עכשיו. מדובר בסקירה הסטורית שהולכת אחורה עד שנות ה-50, וחוזרת עד לימינו אלו. ההקרנה (מ-35 מ"מ!) היתה קצת מייגעת, אבל מעניינת. והיה די מדהים לגלות שאנימציית מחשב מכבה לאנשים את המוח. שני הסרטים האחרונים במקבץ נוצרו במחשב, שניהם בומבסטיים מאוד (וארוכים ומתישים). הם גם פיגורטיביים, בניגוד לסרטים הישנים יותר, שמושכים לכיוון המופשט יותר. ישנם כאלו שמופשטים כמעט לגמרי (הסרט על מפקח המשטרה שרודף אחרי טביעת אצבע. דמיון מעניין שעשוי מגזרי עיתונים, אבל גם די מתיש, כי רובו לא ברור), והיו גם כמה סרטים חביבים ומשעשעים (יצור שמנפח צורות לכדי אביזרים, וצורה נוספת לכדי בחורה שאחריה הוא ירדוף בשאר הסרט, וסרטון נוסף על חתולים וכלבים שמצוירים כקווים שנובחים או מיללים). אבל הסרטון הכי טוב היה סרטונצ'יק מבריק באורך של דקה. 60 שניות חכמות מאין כמותן שנקראות I love you too ומדגימות עד כמה זה קשה להגיד את המילים האלו, "אני אוהב אותך". רק בשבילן שווה לראות את מקבץ האנימציה הזה, שיש בו סרטונים חביבים יותר ופחות, וסרטונצ'יק אחד מבריק.

ואתמול ראיתי את "אני מאמינה במלאכים". להמשיך לקרוא