עוד אני הולך. לאבדון.

אני מודה – אני לא כל כך מכיר את גוף העבודה של יקי יושע, אבל לפי מה שקראתי הוא עשה בעבר סרטים פוליטיים, ואם כך הדבר, סרטו החדש, הראשון מזה הרבה זמן, לא שונה. "עוד אני הולך" הוא סרט מאוד בעייתי מבחינה קולנועית, ובכל זאת, לא בלתי מעניין, ולאלו המעוניינים באתגר כדאי אולי לנסות לצלוח את 90 הדקות האלו, שיש בהן חסרונות רבים, אבל גם הרגשה עצובה מאוד. זה לא סרט של צעקה. זה סרט של יאוש גדול, ומי שיחכה עד לסיומו של השוט האחרון של הסרט (שנמשך אל תוך הכותרות) יראה ש"עוד אני הולך" – בעצם לא הולך, אלא נופל, אבוד,ומת.

לכאורה "עוד אני הולך", עוקב אחר דמותו של מיקי (AKA "גנגסטר"), אדם רדוף טראומה מהשירות שלו בשב"כ, שהתדרדר להתמכרות להימורים, ונמצא במנוסה על חייו מפחד מגובי החובות. למעשה זהו סרט נטול סאבטקסט לחלוטין. הכל מונח ברור ובוטה, In your face. אין דיאלוג אחד בסרט שבו לא מוזכרים ענייני צבא ומדינה. בכמה מקומות נראה בגדול דגל ישראל על המסך, ואינסרטים של ראיונות עם בנימין נתניהו בטלויזיה נראים על המסך שבו צופה הדמות הראשית. והכל מקופל אל תוך תודעתו של הגיבור, שנפרשת במכתב שהוא כותב אל בנו המת (ונמסר לצופים בוויס-אובר). וזה לא עובד. אנשים לא מדברים ככה, בסיסמאות, והנסיון להסריט זרם תודעה הוא פתטי במקרה הטוב.

"יש לך דם על הידיים" אומרת לו הערבייה. דני גבע ב"עוד אני הולך".

אבל

משהו בדרך שבה אני הבנתי את הסרט נגע בי בכל זאת. אני ראיתי בו יאוש ממה שהבמאי מבין כרכרוכיות ישראלית. פעם היינו גיבורים יפי בלורית וצודקים. היום אנו מרחמים על אויבנו, וסופנו הוא שהם לא ירחמו עלינו. אני לא אתחיל לפרט את כל המקומות שמהן עולה התובנה הזו בסרט, מכיוון שהיא נמצאת כמעט בכל פריים ובכל ביט של סאונד, אבל התובנה הזו אינה סטנדרטית בנוף הקולנוע הישראלי, שמאוכלס, כידוע לכל טוקבטקיסט זב חוטם, בסמולנים עוכרי ישראל. המדינה, כמו הגיבור, חיה במצב תמידי של ערפול חושים, כל אחד דואג לתחת של עצמו (כלומר, חסל סדר אחוות לוחמים), ואדם לאדם זאב (גם בינינו לבין עצמנו, ובטח בינינו לבין אויבנו).

אם לכך התכוון יקי יושע, דעתו לגיטימית בהחלט, והייתי שמח להתווכח איתה, אם היא היתה מנוסחת בצורה הרבה פחות עילגת.הרי בסצינות בצריף עם הילד הערבי אפילו אין סינק-סאונד (אין התאמה בין תנועות השפתיים לנאמר).השחקנים שמאכלסים את הסרט לא יכולים לחומר הכתוב, ואין באפשרותם להוציא לפועל הופעה נורמלית (חוץ מדביר בנדק. זה, גם אם תתן לו לשחק עץ, הוא יהיה מצוין). ובכל זאת, הסרט הזה לא טוטאל-לוס. אם יקי יושע היה סטודנט לקולנוע, הייתי אומר ש"עוד אני הולך" הוא בוסרי, אבל חריף. אבל הוא לא צעיר כבר. אז נשאר רק חריף, ולוקה מאוד בחסר.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s