פייטר: דיויד או. ראסל ומלחמתו בעולם

האמת? אף פעם לא ראיתי סרט של דיויד או ראסל. עד אתמול. זה גם לא ממש עניין אותי עד היום. "שלושה מלכים" אמנם קיבל ביקורות טובות, אבל סיפור על שלושה חיילים אמריקאים בעירק שהופך לחיפוש אחר המטמון נראה לי אפעס…לא בטעם טוב, ולא מעניין מספיק, ו"אני (לב) האקביז" היה סרט שנוא על הרבה, ובמבט מבחוץ נראה לי סתום ופלצני (ולא עזרה הדליפה לאינטרנט של ההתפרצות המפורסמת של הבמאי על לילי טומלין במהלך הצילומים, מה שיצר לראסל תדמית של מטורף שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם). והיה גם סיפור על מריבה בין ראסל לג'יימס קאן על הסט של Nailed (סרט שעוד לא יצא) על הדרך הנכונה להיחנק מעוגיה (ג'יימס קאן פרש מהסרט).

אבל עכשיו הגיע "פייטר" לאקרנים בארץ, וכולם אומרים כל הזמן כמה זה סרט טוב. אז ניסיתי לעבור את חוויית או. ראסל. מסקנות: "פייטר" סרט לא רע, ויש בו כמה רגעים מרגשים, אבל לא נראה לי שאני אראה עוד סרט של דיויד או. ראסל. אני פשוט לא אוהב את הדרך שבה הוא מביים.

"פייטר" מספר את סיפורו האמיתי של מתאגרף, שאחיו הגדול היה מתאגרף מצליח בעבר, ועד היום הוא חי על אותו רגע תהילה שבו הוא הפיל לקרשים את שוגר ריי לאונרד (מועלית בסרט סברה שהוא לא הפיל את שוגר ריי, אלא שהמתאגרף הגדול החליק ונפל. נכונותה של סברה הזו נשארת לוטה בערפל גם לאחר שהסרט נגמר). האח לא הצליח להתמודד עם התהילה, והוא התדרדר לסמים. בינתיים, הוא מנסה לשחזר את רגעי תהילתו דרך האדם שבמרכז העלילה, אחיו הצעיר. הוא מאמן אותו ודוחף אותו לקרבות איגרוף, בתקווה שיצליח להביא את שניהם לתהילה נוספת. ברקע נמצאות האם שמנהלת את העניינים, ושבע בנותיה העציציות.

"פייטר" הוא לא סרט איגרוף, אלא סרט שמשתמש בחוקיות סרטי ספורט (האנדרדוג שמצליח נגד כל הסיכויים) כדי להאיר פינה אפלה בחיי הדפוקים הלבנים בארה"ב. האם שעשתה ילדים בלי חשבון, האח הגדול שלא יכול היה להתמודד עם התהילה, והאח הקטן שרואה הזדמנות לצאת מהמעגל המרושע של החיים האומללים האלו, אבל כוחה של המשפחה מושך אותו חזרה פנימה. אהבה חדשה מנסה לעזור לו.

עד כאן, הכל טוב ויפה. אז מה הבעיה? להרגשתי, דיויד או. ראסל הוא במאי שלא כל כך יודע איך ללחוץ על כפתורי הרגש (וזאת למרות שיש בסרט כמה רגעים מרגשים בכל זאת. למרות הבמאי, לא בזכותו). ראסל מגזים את סגנון הבימוי, משתמש הרבה יותר מדי במוזיקת רוק (יש כמה וכמה סיקוונסים שלמים שנערכו לקצב מוזיקה), מגזים מאוד את סגנון המשחק של שחקניו (מליסה לאו היא האמא מהגיהנום שלא תרצו לפגוש. לא האמנתי לה ברוב הסרט), ואפילו משתמש בסלואו מושן ברגע המכריע בקרב האחרון. דברים כאלו עושים במאים שאין להם בטחון בשחקנים שלהם, ו/או בתסריט. הרגעים היחידים שחדרו לי ללב בסרט היו הרגעים שבהם הבוטות נרגעת, ודברים נאמרים ברוגע (יחסי). מארק וולברג (איום בעיניי. בעיקר אובד עצות) נתפס לרגע שבו הוא מדבר (בדרך כלל הוא משאיר את האמירות לאיימי אדמס, החברה שלו) ואומר לאימו שהוא חשב שהיא אוהבת את כל ילדיה במידה שווה, אבל הוא לא מרגיש ככה. זה הרגע שמליסה לאו מורידה לשנייה את מסיכת הלביאה, מתרככת, ומעבירה בשקט את כל מה שכל הגסות שלה לא העבירה במשך כל הסרט. כמה סצינות לאחר מכן, כריסטיאן בייל ואיימי אדמס נפגשים לשיחה מכרעת על מפתן דלתה של האחרונה. הדברים שנאמרים שם הם חדים וכואבים, אבל הדרך בה הם נאמרים היא עניינית, והמשחק של שני השחקנים בסצינה הזו הופך אותה לסצינה אחת נפלאה בעיניי, בתוך ים רועש מדי.

אולי תצאי איתי ותוציאי אותי מפה? מארק וולברג ואיימי אדמס ב"פייטר"

אה, כן. איימי אדמס. כאן אני חייב להוריד את הכובע בפני דיויד או ראסל. הליהוק שלה הוא גאוני. אדמס היא שחקנית שאני די שפוט שלה, והיא הפכה כבר למותק המקצועית של הקומדיות האמריקאיות הטובות יותר ("ג'ולי וג'וליה") וטובות הרבה פחות ("שנה מעוברת"). ב"פייטר" אדמס נדרשת לתפקיד הרבה יותר מחוספס, והשילוב של הרוך הנעים שלה מסרטים קודמים, וקשיחות שנדרשת מבחורה שחיה במקום שכזה, אחת שנשרה מלימודים באוניברסיטה, עובדת בבאר וצריכה להתמודד עם אם גסה ושבע בנות קריקטוריות מאופרות בגסות בשביל להשיג אהבה- את כל המרכיבים האלו מצליחה אדמס להביא אל הסרט הזה וליצור דמות מלאה, רכה וקשה בעת ובעונה אחת. אדמס היא המרכז הרגשי של הסרט הזה, וכל סצינה איתה ב"פייטר" שווה זהב בעיניי. לא מליסה לאו הבוטה מדי, לא כריסטיאן בייל, שעשה שוב את תרגיל "המכונאי" והפך לשלד אדם בכדי להראות אמין כמכור לסמים (והתאים את עצמו בכך לפילוסופיית הבימוי המוגזמת של או. ראסל) ולא מארק וולברג האנמי. לטעמי, אם מישהו צריך לקבל מועמדות לאוסקר על הסרט הזה, זו רק אדמס.

"פייטר" לא סרט רע בעיניי, ויש בו כמה רגעים מרגשים. אבל לפעמים קשה לדוג אותם בתוך ים קקופוני.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s