גשם ירד בספרד

התפרסמו המועמדויות לגויה, הפרס של האקדמיה הספרדית לקולנוע.

כמה סרטים עומדים במרכז תשומת הלב:

בלדה עצובה לחצוצרה

"בלדת חצוצרה עצובה" של אלקס דה לה איגלסיה מועמד ל-15 פרסים. דה לה איגלסיה הוא במאי ידוע ומוכר בספרד. הוא התפרסם בעיקר כבמאי "טראש", שאוהב את המוגזם, המופרז, והמשונה. רק סרט אחד שלו הופץ בישראל – זה היה "הון משותף" עם כרמן מאורה, שבו כל הדיירים של בית משותף רדפו אחרי מאורה, שהחזיקה טופס טוטו שזכה בפרס הגדול. סרטים נוספים שלו שכדאי לחפש ב-DVD הם "800 כדורים" – פרודיה מטורפת על מערבונים, ו"פשע (לא) מושלם" – קומדיה מעוותת שבה מעורבת גופה מבותרת, ובחורה אחת מכוערת שמכריחה את הגבר המצליח להיות בן זוגה – או שהיא תגלה את סודו הנורא. לפני כשנתיים ניסה דה לה איגלסיה לפרוץ לשוק הבינלאומי עם "רציחות אוקספורד" – מותחן יבשושי עם ג'ון הרט ואלייז'ה ווד. לאחר הכישלון הזה הוא חזר הביתה, ושב אל דרכיו המשונות. השנה הוא קיבל הכרה ממסדית בעבודתו כש"בלדת חצוצרה עצובה" הוצג בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה. לפי מה שקראתי, מדובר בליצני קרקס המעורבים בדרך אכזרית (אבל, כדרכו של הבמאי, גם צבעונית, מלאת איפור, וכנראה גם גדושה בהומור שחור) במלחמת האזרחים הספרדית. הביקורות מונציה היו בינוניות, אבל דה לה איגלסיה אף פעם לא היה "האיש הנחמד". סרטיו צבעוניים מאוד, וההומור שבהם לא ערב לחיכם של כולם. האקדמיה הספרדית מאוד התרשמה, והעניקה לו 15 מועמדויות.

גם הגשם

"גם הגשם" של איסיאר בויין הוא הסרט שספרד שלחה השנה לאוסקר, והאקדמיה הספרדית העניקה לו 13 מועמדויות. השמות שמעורבים בפרויקט הזה הם "כבדים" ומפורסמים: איסיאר בויין סחפה את פרסי האקדמיה הספרדית ב-2003 עם "קח את עיניי", דרמה שניסתה לחקור את שורשי האלימות של גברים כנגד נשים (הסרט הוצג גם בארץ. מומלץ למי שלא ראה). בויין מתעסקת בעיקר בסיפורים נשיים, וכך עשתה גם בסרט שביימה לפני "קח את עיניי" (סרט שנקרא "היי, את לבד?", שאת תסריטו כתב חוליו מדם. נגיע אליו בהמשך), וגם בסרט שביימה מאז, דרמה עדינה ויפה שנקראת "מאטה האריס". הפעם נדמה שבוליין משנה כיוון, ומתעסקת בסיפור גברי כוחני ופוליטי. לעזרתה מגיעים שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של המסך דובר הספרדית: גאל גרסיה ברנאל ("אהבה נושכת", "ואת אמא שלך גם", "חינוך רע"), ולואיס טוסאר, שכיכב, בין היתר גם בסרטה זוכה הפרסים "קח את עיניי", וזכה בשנה שעברה בפרס השחקן הטוב ביותר על הופעתו בדרמת בית הכלא "תא 211 " (הוצגה בפסטיבל ירושלים. הייתי בחו"ל ופספסתי. הביקורות היו מצוינות). את התסריט כתב פול לברטי, שמשמש בעשור האחרון כתסריטאי הקבוע של קן לואץ'. עלילת הסרט נסובה סביב במאי שמצלם סרט המנסה לקעקע את המיתוס של קולומבוס כאדם הנאור שמגלה את העולם החדש. אמנם העלילה לא נשמעת לי מעניינת על פניה, אבל בהכירי את עבודתה הקודמת של הבימאית, ובהכירי את השחקנים הראשיים, ובהתחשב בזה שספרד שלחה את הסרט הזה לאוסקר, זה בעיניי הסרט הפייבוריט לזכייה.

לחם שחור

סרט מפתיע ברשימה הוא "לחם שחור", של במאי בשם אגוסטי ויארונגה. השמות שמעורבים בפרויקט הזה לא מוכרים (רק סרג'י לופז מ"יחסים פורנוגרפיים" ו"המבוך של פאן", ולאיה מארול מ"קח את עיניי" מופיעים כאן בתפקידי משנה), אבל הסרט הזה הצליח לגרוף 14 מועמדויות. על פניו מדובר בסיפור התבגרות על רקע של מלחמה. אם הסרט הזה יזכה, זו תהיה הפתעה גדולה, שכן הוא עומד כנגד שמות גדולים מאוד, אבל אולי מדובר בסוס שחור.

קבור

סרט מפתיע נוסף ברשימה הוא "קבור" של רודריגו קורטס. הסרט דובר אנגלית, ומככב בו ריאן ריינולדס כאדם שנקבר בעודו בחיים, והוא מנהל מירוץ נגד הזמן להינצל, כשכל מה שיש לו זה מצית לתאורה בתוך ארון המתים שבו הוא נתון, ופלאפון לקשר חיצוני. הסרט היה זמן מה ברשימת ההפצה בארץ, אבל נגנז. האקדמיה הספרדית נתנה לו 10 מועמדויות.

4 הסרטים האלו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. סרטים נוספים שכדאי לשים להם לב:

"ביוטיפול" של אלחנדרו גונזלס איניאריטו ("אהבה נושכת", "21 גרם". בעוד חודש בארץ) – הדיבור על הסרט הזה הוא שהשחקן הראשי עושה עבודה מדהימה (חוויאר בארדם. שחקן אדיר שכמעט אף פעם לא מפספס), אבל הסרט הוא ככה-ככה. הסיפור הוא על אדם שעומד למות, ועושה חשבון נפש. סרטיו של איניאריטו הם תמיד אודיסאה ריגשית סוחטת, אבל הפעם הוא בלי התסריטאי של 3 סרטיו הראשונים (הם רבו על ענייני קרדיט אחרי "בבל"). יש שאומרים שזה פגע בסרט הזה. "ביוטיפול" מועמד ל-8 פרסים, ביניהם לשחקן הראשי (בארדם, אלא מה?), לצלם רודריגו פרייטה ("הר ברוקבק") ולמוזיקה (גוסטאבו סאנטולאז'ה – "הר ברוקבק").

"חדר ברומא" של חוליו מדם. סרטו הקודם של מדם  "סערת החושים של אנה" יצר כמות עצומה של אנטגוניזם. לפעמים נדמה לי שאני היחיד בעולם שאהב אותו. לסרטו האחרון כבר התייחסו בנחירות בוז. לפי הטריילר, מדובר ברומן בין שתי נשים, שברובו מתרחש בחדר ברומא. כרגיל, הסקסואליות בסרטי של מדם בולטת, אבל לא רק כסקסואליות נטו, אלא כמבטאת רבדים נוספים. מדם הוא במאי שמביים סרטים מסובכים ומרובדים מאוד, וכנראה שלאנשים כבר נמאס ממנו. ועדיין, הוא מועמד ל-4 פרסים, ביניהם גם לשחקנית הראשית אלנה אנאיה (שהולכת איתו כבר כמה סרטים).

"לופה" הוא פרויקט של במאי ברזילאי בשם אנדרושה ואדינגטון (כדאי לחפש את סרטו "אני, אתה, הם", על אשה ושלושה גברים), והוא עוקב אחר הביוגרפיה של המחזאי הספרדי לופה דה וגה. בסרט מעורבים לא מעט שחקנים מפורסמים (לאונור וטלינג, "דבר אליה", לואיס טוסאר, "קח את עיניי", "גם הגשם", סוניה בראגה "דונה פלור נשואה לשניים"), והוא מועמד ל-7 פרסים.

וכמה דגשים קצרצרים נוספים:

יש גם סרט עם שם משגע: "כל השירים מדברים עלי", שמועמד לשני פרסים.

לצד אלנה אנאיה ("חדר ברומא"), מועמדות לפרס השחקנית הראשית שתי שחקנית מוכרות ואהובות: אמה סוארז, שהתפרסמה לפני כעשרים שנה בסרטיו הראשונים של חוליו מדם ("הסנאי האדום", "אדמה") מועמדת על תפקידה ב"רשת יתושים"; ובלן רואדה ("הים שבפנים", "בית היתומים") מועמדת על תפקידה בסרט "העיניים של חוליה".

לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר מועמדים: "נביא" מצרפת, "סרט לבן" מגרמניה, ומבריטניה שני סרטים: "סופר הצללים" ו"נאום המלך".

טקס חלוקת הפרסים ייתקיים ב-13 בפברואר.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il