וינסנט רוצה לים: אני רוצה יותר

בדרך כלל יוצא לי לצפות בסרטים שמעניינים אותי מיד עם צאתם לאקרנים, או לפעמים לפני כן (בהקרנות טרום בכורה, או בפסטיבלים). סרטים אחרים בדרך כלל לא מעניינים אותי. אבל מדי פעם חומק לו סרט אחד מבין האצבעות. אתמול ניתנה לי האפשרות להשלים פערים, ולצפות בסרט אחד שכזה. אני יכול להעיד על עצמי שהאינסטינקטים שלי בד"כ נכונים, וסרט כזה שחומק לו הוא בד"כ לא מי יודע מה. ואכן, אחרי שראיתי אתמול את "וינסנט רוצה לים", האינסטינקטים שלי לא טעו: מדובר בסרט מאוד לא טוב בעיניי.

וינסנט רוצה לים: אירופה יפה, הסרט לא

"וינסנט רוצה לים" מספר על בחור צעיר הסובל מתסמונת טורט, הגורמת לו לטיקים לא רצוניים, שמלווים בקללות ובמילים גסות שנזרקות לאויר ללא שליטה. ההפרעה ההתנהגותית הזו הופכת למטרד לאביו הפוליטיקאי, וכשהאמא עוברת מן העולם, הוא מאשפז את בנו במוסד. שם חובר וינסנט לשני מאושפזים אחרים, אנורקטית ובחור צעיר כפייתי בענין סדר ונקיון, והם גונבים את הרכב של הרופאה הראשית של המוסד ויוצאים למסע אל עבר הים, משאלתה האחרונה של אימו המנוחה של וינסנט, אותה הוא נושא עימו בקופסה. האב והרופאה הראשית של המוסד דולקים אחריהם.

לא מדובר בסרט מקורי במיוחד, אבל אם הבמאי היה יוצק לתוך הסרט חום, אנושיות, והבנה זה היה עובר, ואף יוצר סרט מרגש. אבל לבמאי של "וינסנט רוצה לים" כנראה אין מושג. הוא נצמד לנוסחתיות ויוצר סרט ריק וחסר כל עניין. התסריט כל כך מסכן, עד שאין לשחקנים שום סיכוי ליצור דבר מתוך הדמויות הקרטוניות (וינסנט וחבריו) והקריקטוריסטיות (האב והרופאה) שעל הדף. "וינסנט רוצה לים" מסמן נקודות במסע כמו שכתוב בספר, אבל לא האמנתי לאף מהלך תסריטאי, מכיוון שאין כאן רגע להתעכב על פיתוח של מערכות יחסים.הסצינה הראשונה בסרט, למשל, היא סצינת האשכבה של אימו המנוחה של וינסנט. למה היא רצתה לים? מה היא האובססיה של וינסנט להביא אותה לים לאחר מותה? לא ידוע, לא מוסבר, ונשאר סתום. וזהו הרי הבסיס לכל השלד הסיפורי. וכך ממשיך הסרט לבנות מערכות יחסים רעועות. והסימפטום המרכזי לכל זה היא השימוש הנרחב והבוטה שהבמאי עושה במוזיקה. על פי רוב, כשסרט עובר מהצילומים לחדר העריכה, ונוצרת גרסה ראשונית שמרגישה חסרה ולא אפקטיבית, במאים טירונים פונים לפתרון הכי קל: למלא את הפערים במוזיקה שאמורה לסחוף את הצופים רגשית. מה שהם בד"כ לא מבינים שאם אין סימוכין בתסריט לרגעים מרגשים, זה לא עובד. וזה המצב עם "וינסנט רוצה לים": הרבה רגעי נסיעה עם מוזיקת רוק, שבמקום לסחוף, מרגישה כמו פקק מסכן.

אמנם נכון שבמהלך הנסיעה אנו נחשפים לנופים אירופיים יפהפיים, שבחלקם הזכירו לי את הטיולים שלי לאירופה (גם אני אוהב לטפס על גבעות כאלו), אבל אני גם אוהב להישאר במקום אחד זמן מה, ולנסות לקלוט את הוייב של האנשים במקום שבו אני מבקר. "וינסנט רוצה לים" רק מרפרף על אלו, וסומך על היופי של הנוף ועל המוזיקה כדי ליצור קשר עם הצופים ולהתחבב עליהם. לי זה לא מספיק.

שמו הגרמני המקורי של הסרט הוא משחק מילים: Vincent Will Meer פירושו "וינסנט רוצה לים", ובהחלפת אות אחת במילה האחרונה, אפשר גם לקרוא Vincent Will Mehr – "וינסנט רוצה יותר". ובכן, תסלחו לי, פיינשמקר שכמוני, אבל אני רוצה יותר מסרט.

איתן ווייץ

eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s