נאום המלך: ויהי מיין סטרים, וירא כי טוב

את הטקסט הבא כתבתי לפני כחודש, אחרי שראיתי את "נאום המלך". מאז הספיק הסרט להיות המוביל במספר המועמדויות לאוסקר, והוא גם ייזכה בכמה פרסים (פרס השחקן הראשי כבר סגור וחתום על שמו של קולין פירת'). מאז גם הספקתי לראות את הסרט בשנית, והסימפטיה שלי כלפיו נשארה כשהיתה. היום הסרט עולה על המסכים בארץ. לכו לראות.

==========================================

סצינת השיא של "נאום המלך" היא אולי הסצינה הכי טובה שתראו בקולנוע השנה. מבחינה קולנועית, כל המרכיבים של העשייה מגיעים בה לאיזושהי שלמות מרגשת שמרימה את הסרט הזה לגבהים. עד אותה סצינה הסרט זורם (ברובו), מהנה (ברובו) ומרגש (ברובו). כל מה שצריך בשביל סרט טוב.

בזמן האחרון אני מנהל ויכוח עם חברים. הם אומרים לי שאני נוהג להתלהב מסרטים לא חשובים, שאף אחד לא יזכור בעוד שנה, שנתיים, או עשר שנים. אני טוען שאין כל רע בהנאה מסרט שאולי אינו חשוב ו/או פורץ דרך אם הוא עשוי טוב. אני מריע גם לבמאים נפלאים כמו האחים כהן או פול תומס אנדרסון, וגם לטום הופר, שביים את "נאום המלך" לפי הספר. הכל (טוב, הרוב) עשוי בדיוק מופלא ובמצוינות מוקפדת, וגם אם בסופו של דבר אין לסרט משמעויות מעבר לאולם הקולנוע, ההנאה שלי מניצול כמעט מקסימלי של מסגרת קולנועית מסוימת היא שלמה. או בקיצור: מיין סטרים היא לא מילה גסה, אם הסרט עשוי טוב. ו"נאום המלך" עשוי טוב. טוב מאוד אפילו.

הסרט מתרכז באנקדוטה עלומה בהיסטוריה הבריטית הקרובה: מסתבר שמלך בריטניה בסוף שנות ה-30 ותחילת ה-40 סבל מגמגום. וכשהאומה נכנסה למלחמה עם הנאצים, המלך היה חייב להנהיג את העם בקולו, ולשם כך היה חייב להיעזר במאמן קול שירפא אותו מהגמגום. ראשית, הסרט נוקט בצמצום תסריטאי, וכמעט ולא נוגע בפוליטיקה שסבבה את ההתנהלות מול הנאצים ומול שאר העולם. יש כאן סוג של חסרון, כי הרי עם כל הכבוד למלך, כשהנאצים מפציצים את הבית שלך, לא בטוח שיהיה אכפת לך אם המלך מגמגם או לא מגמגם. מצד שני, אותה סצינת שיא כתובה וערוכה כך שניתן ללמוד ממנה שהתגברות על קשיים אישיים יכולה להביא להצלחה גם במישור הפרטי וגם במישור הלאומי. המוזיקה, שבמהלך הסרט הרגשתי לוחצת קצת יותר מדי בחלקים מסוימים, משולבת בסצינה הזו בצורה כל כך מלהיבה וסוחפת, שההתגברות על אותו קושי פרטי הופכת למעשה אחד של הרבה אנשים ביחד, עומדים יחד מול אויב אכזר (הנאצים) ויכולים לו.

והמשחק. קולין פירת', שכבר שנים נחשב לשחקן טוב ואהוב, עושה כאן את תפקיד חייו. הוא התגלמות המושג "אינטלגנציה רגשית". בתבונתו הרבה הוא הבין שגמגום אינו מגבלה טכנית, כי אם מחסום פסיכולוגי. הגמגום מגיע רק כשהוא חווה עצבנות מסוג מסוים, או התרגשות ופחד מסוים. פירת' אינו מגמגם כמניירה. הוא אומר משפטים שלמים ללא גמגום, ואז נתקע. הוא גם מבין שאנשים עם מוגבלויות מוצאים דרכים עוקפות לחיות את חייהם עם המוגבלות שלהם. כך למשל, אנשים מגמגמים מדברים במשפטים קצרים כדי לא להבליט את הגמגום. ובאחת הסצינות בסרט, פירת' מקריא לשתי בנותיו סיפור לפני השינה. הוא לא מגמגם ולו פעם אחת, כי הוא אומר משפטים קצרים, ולוקח פאוזות לא קצרות מדי, ולא ארוכות מדי, בין משפט למשפט.והוא גם יודע שלפעמים, כשאתה מתעצבן, יש לדבריך משנה תוקף דווקא כשפת הגוף שלך שקטה, ולא משתוללת. כשאתה יושב קפוא, ואומר את הטקסט באינטונציה הנכונה, יש למילים לפעמים יותר השפעה מאדם אחר, שהיה מלווה את אותו טקסט בתנועות גוף מוגזמות.

קולין פירת'. מלך.

ג'פרי ראש הוא עזר כנגדו, ממזרי אבל אנושי. התסריט מספק לשניהם רפליקות שכל שחקן מתאווה לנגוס את שיניו בהן, ושני השחקנים האלו מנצלים כל הזדמנות לדו-קרב מילולי מענג. ליהוקו של דרק ג'ייקובי (טוב, כרגיל) בתפקיד משנה הוא  משעשע, שהרי הוא קנה את עולמו לפני יותר מ-30 שנה בתפקיד קלאודיוס המגמגם ב"אני קלאודיוס". והלנה בונהם קרטר, שזוכה למועמדויות משנה בכל מיני טקסים לאחרונה תומכת טוב מאחור, אבל גם לא ממש יוצאת דופן. גיא פירס, בתפקיד אחיו של קולין פירת', הוא שחקן שאני מסמפט בדרך כלל, אבל כאן הוא לדעתי ליהוק שגוי. ראשית, הוא אוסטרלי במקור, והוא עושה כאן מבטא אנגלי שלא ממש יושב (ג'פרי ראש, אוסטרלי גם הוא, משחק דמות אוסטרלית, ואצלו הכל יושב בול). שנית, מבנה גופו של פירס הוא דק יחסית, וכמלך, הוא אמור להפגין סמכות גם במראה החיצוני, אבל כפי שהוא נראה, פירס עובר יותר כנער פוחז, ופחות כמלך שמוותר על כסאו בעבור אהבת אמת.

הסרט מנסה להראות גם את הצד של מאמן הקול, ומבלה קצת (אבל לא מספיק) בחייו הפרטיים כשחקן כושל. ולמרות שזה לא מספיק, רוב הסרט, המתרכז בתהליך הריפוי של המלך, הוא תאווה לעיניים ולאזניים, תצוגת משחק מופלאה, מלווה בצילום יפהפה (ערפילים נהדרים בהתחלה, צילום מלהיב בתנועה רכה באותה סצינת שיא בסוף) ומוזיקה יפה (אלכסנדר דספלה).

נאום המלך הוא סרט מרגש ויפהפה, בידור נפלא ששווה לגמרי את מחיר הכרטיס. מאוד מומלץ.

איתן ווייץ

eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s