קולנוע ישראלי 2011: תמונת מצב

נכון להיום, אין אף סרט ישראלי על המסכים בארץ (אלא אם מתעקשים לקרוא ל"סשן" של חיים בוזגלו ישראלי) ( אלא אם מתעקשים לקרוא ל"סשן" של חיים בוזגלו סרט). "מבול" היפה של גיא נתיב היה אמור לעלות על המסכים בסוף השבוע הקרוב, אבל טבלאות ההפצה מגלות שהוא נדחה ברגע האחרון לתחילת מרץ (במאמר מוסגר: ראיתי את הסרט כבר פעמיים. בשתי הפעמים ראיתי אותו מעותק דיגיטלי, שלא עושה חסד עם הצילום היפה. כנראה שיש בעיה בעותק הפילם של הסרט, וזה מוזר, כי הוא אמור להיות מוקרן בפסטיבל ברלין עוד שבועיים). אני תולה הרבה תקוות ב"מבול". כל סרט ישראלי שעלה על המסכים בארץ מאז ספטמבר נכשל בקופות. חלק מזה כנראה בגלל צוואר הבקבוק הצר שאליו נדחפים כל הסרטים הישראלים בחורף, מתוך רצון לזכות בהצלחה שמביא איתו פרס האופיר (הקונספציה הזו כשלה השנה פעמיים: 12 המועמדויות ללא זכייה אחת של "הדקדוק הפנימי" לא עזרו לסרט, ששובץ להפצה יום אחד לאחר הטקס. וגם הזכייה של "שליחותו של הממונה" משום מה לא עזרה לסרט). חלק אחר של כשלון הסרטים הישראלים אולי ניתן לייחס לכך שהקהל התרגל לקבל סרטים ישראלים מצוינים, והשנה הסרטים היו סתם סרטים טובים, ללא ייחוד. "מבול", שגם הוא אמנם חסר את אותו ייחוד, הוא קראוד פליזר מרגש ויפה, שלפי הרגשתי אמור לשבור את הקרח (אולי ה"צום" מסרטים ישראלים בחודשיים האחרונים יגרום לאיזשהו רעב אצל הצופים). או במילים אחרות: אם גם "מבול" ייכשל בקופות, אני אהיה כבר ממש מודאג.

אבל ההרגשה שלי היא שמשהו מתעורר בקולנוע הישראלי של 2011. אולי ניתן לשים לב לסמן חיצוני: ב-2010, בניגוד לשנים שלפניה, כמעט ולא הייתה נוכחות ישראלית בפסטיבלים בינלאומיים. והנה עם תחילת 2011 הפסטיבלים החו"ליים מוצפים בתוצרת ישראלית: בפסטיבל סאנדאנס שננעל זה עתה הוצג בבכורה סרטו של יוסי מדמוני, "בוקר טוב אדון פידלמן". הביקורת הבינלאומית סימפטה (כאן וכאן).הסרט אפילו זכה בפרס התסריט.

בפסטיבל ברלין המתקרב יוצגו 4 סרטים ישראלים: מבציר שנה שעברה: "מבול" ו"הדקדוק הפנימי" ומהבציר המסקרן של השנה הבאה עלינו לטובה: "אודם" של יהונתן סגל, ו"לא רואים עלייך" של מיכל אביעד, שטס מתחת לרדאר, אבל עשוי להפתיע.

רונית אלקבץ ויבגניה דודינה ב"לא רואים עלייך"

סרטה של אביעד אמור לספר את סיפורן של שתי נשים החולקות גורל משותף: שתיהן נאנסו בעברן ע"י אותו אדם. כן, אני יודע, זה נשמע סרט שמח, אבל בסרט הזה מסקרנים אותי שני דברים: ראשית: שתי השחקניות הראשיות (יבגניה דודינה ורונית אלקבץ) אמורות להחזיק את הסרט על כתפיהן, והן הוכיחו בעבר שיש להן יכולת וכשרון; ושנית, הבמאית מגיעה מהשטח הדוקומנטארי, ומעניין לראות כיצד היא תעשה את המעבר לעולם העלילתי.

ומהצד הפחות מעניין (אותי) של הקולנוע הישראלי: גם איתן פוקס חוזר, בערך. מסתבר שהוא ובן זוגו, גל אוחובסקי, נכנעו לאופנת "מאמה מיה!", והפכו את ההצגה "מרי-לו", שנבנתה סביב להיטיו של צביקה פיק, לסדרה בת 4 פרקים (לא ראיתי). את הסדרה הם ערכו מחדש לסרט בן שעתיים וחצי. הסרט הזה נמכר להפצה בארה"ב. מבחינתי מדובר בתופעת שוליים, אבל זה טוב שיש שוליים, שיכולים לסמן לי את יותר בבירור את המרכז.

איתן ווייץ

eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קולנוע ישראלי 2011: תמונת מצב

  1. המשוטט מוקרן.
    אומנם סינמטקים זה לא בדיוק חווית הצפייה של מפלצות הבילויים,
    אך הוא מוקרן שם. בכבוד.
    http://www.avishaisivan.com/filmmaking/the_wanderer/screenings.html

    המשוטט אם כך נראה, גם עדיין בסבב הפסטיבלים שלו משנת 2010 –
    מה שהתחיל בקאן, הגיע כיום לרוטרדם אי שם בהולנד.
    http://www.avishaisivan.com/filmmaking/the_wanderer/awards.html

    הקולנוע קיים, האם הוא מגיע לכולם?
    לא בטוח.
    ===============
    איתן לעמרי: נכון, אתה צודק. טעות שלי. "המשוטט" אכן מוקרן. אני באופן אישי לא כל כך אהבתי, אבל זה סרט שמייצג סוג של קולנוע שיש מעט ממנו בישראל, וצריך שיהיה יותר. רק קצת יותר טוב, לטעמי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s