בצרפת, ברומניה, או באירופה

מחר בלילה האוסקרים.

מיעטתי לכתוב על זה כי…יש הרבה אחרים שעושים את זה טוב ממני, וגם כי נדמה לי שהשנה הטקס לא מותח במיוחד. אבל נראה לי שגם אני אצטרף לחגיגת ההימורים, ממש ברגע האחרון (כלומר, מחר). בינתיים, מחלקים פרסים גם במקומות אחרים. בשבוע שעבר התקיים בספרד טקס פרסי הגויה, ואתמול חילקו פרסים בצרפת.

לפני חודש העליתי פוסט שסקר את המועמדים לסזאר הצרפתי. כתבתי שם שנראה לי שהקולנוע הצרפתי במשבר. עם סקירת רשימת הזוכים ניתן לראות שאין אפילו סרט אחד שהצרפתים ממש אהבו השנה. בד"כ יש שניים-שלושה סרטים שמושכים את העגלה (תראו את האוסקר השנה: כבר מספטמבר מדברים על "נאום המלך" נגד "הרשת החברתית"). ממקום מושבי בישראל התרשמתי שהיה סרט אחד ויחיד שהיה סרט הדגל של צרפת השנה: "על אלוהים ואנשים". העובדה שהסרט לא הגיע לשורטליסט הסופי של המועמדויות לאוסקר הפתיעה רבים, מכיוון  שהוא נחשב מדובר ומוערך (והוא יעלה על המסכים בארץ באפריל). אבל מסקירת רשימת הפרסים של האקדמיה הצרפתית ניתן לראות ש-17 הפרסים בקטגוריות השונות התחלקו ל-9 סרטים שונים. לא היה סרט אחד שהוביל. לא שני סרטים. לא שלושה. תשעה (!) סרטים. "על אלוהים ואנשים" אכן זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הוא זכה רק לעוד שני פרסים: שחקן משנה, וצילום. למעשה, הסרט שזכה במספר הפרסים הגדול ביותר הוא "סופר הצללים" של רומן פולנסקי. הסרט, שדובר אנגלית, לקח ארבעה פרסים: בימוי, עריכה, תסריט מעובד, ומוסיקה. כלומר, "סופר הצללים" זכה ביותר פרסים מהסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר. מבלבל.

פרסים נוספים בסזאר של אתמול: "גינסבורג" שגם הוצג בארץ לא מזמן, לקח את פרס השחקן, ועוד שני פרסים: על סאונד, ועל סרט הביכורים הטוב ביותר.

"שמות של אנשים", שנראה כקומדיה רומנטית חביבה, אבל חסרת כל משקל, זכה בפרס השחקנית, ובפרס התסריט.

ובנוסף ל-17 הקטגוריות שעלהין דיברתי, היו 4 נוספות: בפרס הסרט הקצר זכה "לוגורמה", סרט אנימציה רעשני שלקח את האוסקר בשנה שעברה; בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר זכה "אוקיאנוסים", עוד אחד מסרטי הטבע שהרבה אוהבים, אבל אני משתעמם מהם; בפרס סרט האנימציה זכה "אמן האשליות" של סילביאן שומה, סרט מקסים (על פי תסריט של ז'אק טאטי המנוח) שמועמד גם לאוסקר מחר (אבל יפסיד ל"צעצוע של סיפור 3"). ופרס הסרט הזר הלך ל"רשת החברתית".

"פוטיש" של פרנסואה אוזון היה מועמד ל-4 פרסים, אבל לא זכה אפילו באחד. מאוד חבל, כי זהו סרט מאוד חביב ומשעשע. הסרט אמור לעלות מתישהו בארץ, ואני אעלה עליו פוסט לכשזה יקרה.

את רשימת הפרסים המלאה ניתן לראות כאן.

בתקווה לשנה הבאה טובה יותר בצרפת.

=============================

וגם ברומניה מחלקים פרסים. יש לפעמים אנשים שמעקמים את האף כשאני מדבר איתם על סרטים לא אמריקאים. ואז אני אומר להם שבעשור האחרון, פסטיבלי קולנוע בכל רחבי העולם עושים כבוד לקולנוע שמגיע משלוש מדינות עיקריות: דרום-קוריאה, רומניה, וישראל. חלק מהקולנוע הרומני נזל גם למסכים אצלנו בארץ: "4 חודשים, 3 שבועות, ויומיים" המדהים מ-2007, ו"יום שלישי אחרי החגים" מהשנה (וכרגע מוצג על המסכים בארץ "משטרה שם תואר").

ולכן אני חושב שכדאי גם לעקוב אחרי רשימת המועמדויות לפרסי האקדמיה הרומנית לקולנוע שהתפרסמה השבוע.

אז ככה:

הסרט הייצוגי של רומניה השנה היה "אם אני רוצה לשרוק אני שורק".

הסרט, שנדמה כמו דרמה אינטנסיבית, מספר על בחור צעיר שבילה את רוב זמנו במוסד לעבריינים צעירים. שבועיים לפני שחרורו הוא מגלה שאימו מתכוונת לקחת את אחיו הקטן ולהגר לאיטליה. הוא מתנגד, אבל לא יכול לשנות את החלטתה. במקביל הוא מתאהב בבחורה צעירה שנכנסת למוסד שבו הוא שוהה בשביל לעשות מחקר. הסיטואציה המלחיצה עם אימו דוחפת אותו לאלימות. "אם אני רוצה לשרוק אני שורק" מעובד ממחזה באותו שם, וכבר זכה בפרס דב הזהב בברלין בשנה שעברה, וכן בפרס הקהל ברומניה עצמה. הסרט קיבל את מספר המועמדויות הגדול ביותר – 13, והוא המוביל לזכיה בגופו (Gopo) – שמו של הפרס ברומניה.

יום שלישי אחרי החגים

סרטים אחרים שכדאי לשים לב אליהם: "יום שלישי אחרי חג המולד החגים" שהוצג בארץ לפני כמה חודשים די בהצלחה מועמד ל-10 פרסים. מאוד אהבתי את הדרמה המרגשת הזו, אבל נראה לי שיהיה סוויפ של "אם אני רוצה לשרוק", והסרט הזה יסתפק בשאריות. "מורגן" (מחר) נראה על פניו כדרמה קומית המתעסקת בעינייני עובדים זרים, ונסיונות מעבר גבול למערב (הטריילר נראה משעשע). "מורגן" מועמד ל-11 פרסים.

מדליית כבוד

"מדליית כבוד" הוא דרמה קומית חדה ומקסימה על אדם מבוגר שמקבל הודעה מהשלטונות לבוא ולקבל לידיו מדליית כבוד מהמדינה, הוקרה לגבורה במלחמה. אבל הוא לא מבין ולא זוכר על איזה מעשה גבורה בדיוק הוא מקבל כבוד שכזה. כשהוא מנסה לברר, הוא נתקל בחומות ביורוקרטיה. ראיתי את הסרט המקסים הזה בפסטיבל חיפה האחרון. הסרט מועמד ל-7 פרסים.

"קודם כל פליסיה" הוא סרט שבאחרונה התחיל לטייל בעולם. הוא מספר על פליסיה (כמובן) שמבקרת את הוריה בחגים. הסרט מתרחש ביום הביקור האחרון, ממש לפני שהיא צריכה לתפוס את המטוס חזרה להולנד, שם היא חיה. נדמה שהסרט פחות מהודק ממתמודדיו האחרים, אבל הוא זכה ל-7 מועמדויות (טריילר).

וגם: "קולנוע קאראוואן". סרט על קאראבאן נודד שמשמש גם כקולנוע לאנשי כפרים נידחים ברומניה הקומוניסטית של שנות ה-60. עוד אחד מהסרטים הממזריים של הגל החדש הרומני (הטריילר נראה מעניין). הסרט מועמד ל-7 פרסים.

וקוריוז (לתשומת לב דישי): לפרס הסרט הטוב יותר מועמד גם סרט בשם "האוטוביוגרפיה של ניקולאי צ'אושסקו", שהוא סרט דוקומנטרי שמועמד גם בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, וגם בקטגוריית הסאונד. רומנים חצופים.

וקטגוריה אחת נוספת: לפרס הסרט האירופי הטוב ביותר שהוצג ברומניה ב-2010 מועמדים: "לחנך את ג'ני" (בריטניה), "אנטיכרייסט" של לארס פון טרייר (דנמרק), "אמן האשליות" המצויר של סילויאן שומה (צרפת), "סרט לבן" (גרמניה), ו"נביא" (צרפת).

טקס חלוקת הפרסים יתקיים ב-28 במרץ. אני מבטיח להמשיך לעדכן.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s