אוסקר – פוסט מורטם

הוי, הבושה: ניחשתי רק 12 נכונים מתוך 24.

ובכל זאת נהניתי מהטקס. למרות שהמנחים היו העלובים ביותר בעשור האחרון. העלו באוב את בילי קריסטל ואת בוב הופ בשביל להראות איך זה נעשה. אבל היו הנאומים. אלו הרגעים שאני הכי אוהב בטקסי פרסים: נאומי הזכיה. הרגע שבו אהבה של הרבה אנשים לאיש אחד מתנקזת לרגע אחד. זה תמיד מרגש אותי. והפעם מארגני הטקס היו יותר סלחניים מהרגיל, ואיפשרו לחלק מהזוכים להודות למי-שזה-לא-יהיה בלי לעמוד עם סטופר. וכך הרווחנו את סיפורו המשעשע של טום הופר על אמא שלו, ואת מליסה לאו אומרת את המילה שמתחילה ב-F. היו נאומים יפים גם לנטלי פורטמן ולדיויד סיידלר (תסריטאי "נאום המלך").

מבחינת פרסים: לא כל כך הבנתי. היה איזשהו שלב בטקס שבאמת כבר לא ידעתי מי יזכה. סרט שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר, סביר שיזכה בעוד כמה, כי משהו עשה אותו טוב – אם זה משחק, בימוי, תלבושות, מוזיקה וכיוב'. עד שלב מאוד מאוחר בטקס ל"נאום המלך" היה רק פרס אחד – פרס התסריט. רק בסוף הוא זכה ב-3 נוספים : שחקן ראשי, בימוי, וסרט. בסך הכל 4 פרסים לסרט הטוב ביותר – נדמה לי מעט מדי. והיו כמה פרסים (מוצדקים לטעמי) ל"התחלה" (למרות שנחמץ הלב שרוג'ר דיקינס הפסיד שוב), וכמה פרסים ל"רשת החברתית" – בראשם פרס התסריט המעובד לארון סורקין, שהוא אמן המילה הכתובה. הייתי בשוק שזו מועמדותו הראשונה. הייתי בטוח שהוא היה מועמד כבר כמה פעמים.

וחוץ מזה, די קיצצו השנה בשטויות שמסביב, ולא היו רקדניות שעפות באויר, ופירוטכניקה למינהו. וכך הטקס השנה היה קצר יחסית – רק 3 שעות ורבע (היו כבר טקסים שנשקו ל-4 שעות). ג'וני קרסון, עוד מנחה אגדי של האוסקר, פתח פעם את אחד הטקסים ואמר: "ברוכים הבאים לאוסקר. שעתיים של בידור זוהר, שמתפרסות על פני תכנית של ארבע שעות". השנה האורך היה מתאים. אבל היה רגע קסום בעיניי עם קירק דאגלס, שעבר שבץ מוחי, ועוד צרות אחרות, אבל הוא הגיש פרס בחן ובהומור שלהרבה אנשים אחרים אין.

בקיצור: היה טקס סבבה לגמרי. בשנה הבאה יש לנו, בין היתר, סרט חדש של לארס פון טרייר, ועוד אחד חדש של אלמודובר. בין היתר.

======================================

פוסט-פוסט מורטם:

ועכשיו, כשהכל מאחורינו, אפשר לחזור לשגרה, ולחזור ולראות סרטים ישראלים בקולנוע. והבוקר, בתזמון מושלם עם האוסקר שמאחורינו, ועם מזג האויר, יונייטד קינג יוצאים עם טיזר יפהפה בעיתונים לקראת בואו של הסרט "מבול" בסוף השבוע הבא:

ראיתי את "מבול" פעמיים, וזהו סרט מקסים ומרגש בעיניי. עכשיו, כשכל ענייני האוסקר מאחורינו, נותר רק לנסות ולעודד אתכם ללכת ולראות קולנוע ישראלי, בטח אם הוא יפה ומרגש כמו הסרט של גיא נתיב. צפו לעוד פוסט אחד (לפחות) בעניין "מבול" כשהוא יעלה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s