בעולם טוב יותר…יש סרטים כאלו

היה שבוע מעניין. יוסף סידר חוזר לתודעה הציבורית עם פוסטר יפהפה וטיזר טריילר מגרה לסרטו החדש. "ציון ואחיו", סרט ישראלי (יפהפה) בן שנתיים נחשף סוף סוף לקהל הרחב, ונעשה נסיון כן לדחוף אותו עם כתבות וראיונות בעיתונות. וגם היו פרסים השבוע ברומניה. וכמעט שכחנו שסרט זוכה אוסקר עולה השבוע על המסכים בארץ. מבין כ-6 סרטים שעולים השבוע (ולפני שראיתי את "קוד מקור" המסקרן ואת החלק השלישי של טרילוגיית המילניום), נראה לי ש"בעולם טוב יותר" הכי שווה את הכסף שלכם.

אני אוהב את סוזאן ביר. ראתי כבר כמה סרטים של הבמאית הדנית הזו בעבר, ויותר מפעם אחת היא הוכיחה שהיא יודעת להוציא תחת ידיה דרמות אפקטיביות, מרגשות, וגם כאלו שמשאירות מקום למחשבה כשיוצאים מאולם הקולנוע.ו"בעולם טוב יותר" מתכבד להצטרף אל סדרת ההצלחות של בייר. זהו סרט מרגש, מקצועי, מדויק, מעורר מחשבה, ומאוד מומלץ לצפייה.

סוזאן ביר

לפני כמה שנים הייתי בחופשה בשבדיה. טיילתי לבד, והגעתי אל כל מיני מקומות שמטיילים רגילים לא מגיעים בד"כ. כך למשל, במעבה יער, על שפת נהר, שכנו מספר בתים. חשבתי לעצמי: איזה כיף לגור פה, ולקום כל בוקר אל הנוף הנפלא הזה. לרחוץ בנהר עם בוקר, או סתם לשבת עם כוס קפה ביד ולהירגע מול הפסטורליה הזו. והכל במרחק קצר מהעיר.

במהלך הצפייה ב"בעולם טוב יותר" נזכרתי ברגעים האלו. ביר מיטיבה לתאר את החיים הטובים של הדנים. בתים יפהפיים במרחבים מוריקים, על שפת נהרות. אבל ביר יודעת גם לצלול פנימה,

רומנים-אמריקאים-צרפתים

במסגרת טיולי הוירטואלים בעולם, סקרתי בסוף החודש שעבר בפוסט הזה את המועמדים לפרס הגופו, פרס האקדמיה הרומנית לקולנוע. טקס הפרסים הרומני התקיים הערב, והזוכה הגדול הוא, כצפוי "אם אני רוצה לשרוק, אני שורק", שלקח 5 פרסים: סרט טוב ביותר, במאי, שחקנית משנה, וסאונד. בנוסף לקח הסרט את פרס הקהל: זהו הסרט הרומני הנצפה ביותר ברומניה בשנה האחרונה (לפי האתר הרשמי של האקדמיה הרומנית, מדובר ב- 55,858 כרטיסים. בסטנדרטים ישראלים זה לא הרבה).

הסרט הזוכה "אם אני רוצה לשרוק, אני שורק". מי מביא את הסרט הזה לארץ?

עוד פרסים שחולקו הערב ברומניה:

מנקים את המדפים של קאן: המשרתת

פסטיבל קאן 2011 מתקרב, והספקולציות לגבי הסרטים שיוקרנו בו ממלאות את הרשת. מדברים, למשל, על החדשים של לארס פון טרייר, ושל פדרו אלמודובר. החדש של נני מורטי (העליתי לכאן טיזר טריילר לפני כמה ימים) אולי יהיה שם. גם ערן קולירין מבשל משהו מסקרן, ואולי יהיה שם. וידוע כבר שהחדש של וודי אלן יהיה סרט הפתיחה.

איזה כיף שאנחנו חיים במדינה מערבית מתקדמת שבה הסרטים של הפסטיבל החשוב בעולם מגיעים מהר מאוד למסכים בארץ. עניין של כמה חודשים. שנה גג. הנה למשל הזוכה הגדול של פסטיבל קאן 2010 ("הדוד בונאמי" התאילנדי) אמור לעלות בארץ בעוד כמה שבועות.  והיום עולה סרט נוסף מהליין אפ של קאן 2010 – "המשרתת" הקוריאני של סאנג סו אים. כשעקבתי ברשת אחרי הדיווחים מקאן 2010, הסרט הזה היה מהאהובים יותר על הביקורת העולמית. אבל אחרי שראיתי אותו  – מדובר באכזבה גדולה.

"המשרתת" (לא אלינור) מנקה את האמבטיה. התאכזבתי קשות.

משבר אמונה

בסוף השבוע הזה לא עולה שום סרט מעניין על המסכים. (בשבוע הבא כן. סבלנות).

בינתיים נתקלתי היום בטריילר לאחד הסרטים המסקרנים של השנה: "יש לנו אפיפיור" של נני מורטי. הנה הוא לפניכם:

האמת שלא מדובר בטריילר מלא, אלא בטיזר טריילר, אבל ניתן ללמוד ממנו על הארסיות של הסרט. מוכרז אפיפיור חדש (מישל פיקולי), אבל הוא לא רוצה לכהן כאפיפיור. נני מורטי כפסיכיאטר מוזעק לטפל בעניין. בקטע הקצרצר שמוצג כאן, הוא רוכן לעבר האפיפיור ושואל אותו: "האם אתה חווה משבר של אמונה?".

מועמד סביר מאוד לליין אפ של פסטיבל קאן המתקרב, וסרט מסקרן בפני עצמו.

שבת שלום.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

נא להכיר: האישה הקנדית ששרה

מבלי לדעת הרבה על קנדה, עד כמה שאני מבין, המדינה הזו מחולקת לדוברי אנגלית ולדוברי צרפתית. חבל קוויבק (דובר הצרפתית) שואף לעצמאות כבר זמן רב, והוא אף היה קרוב מאוד לכך: הוא הפסיד במשאל עם באחוזים בודדים לפני כמה שנים. מהצד הקולנועי ניתן להבחין בכך: בקנדה מתקיימים שני טקסי פרסים לאומיים: אחד הוא פרס האקדמיה הקנדית(הג'יני), והשני הוא הפרס של קוויבק (הז'וטרה).

טקס הפרסים הקנדי התקיים בסוף השבוע האחרון. הטקס הקוויבקי  – אתמול. בשניהם היה זוכה אחד מרכזי: "האישה ששרה" (Incendies).

הטריילר, כפי שאתם רואים,

שלוש-ארבע, גרמניה

לא כל המדינות מסתנכרנות ללוח הזמנים של האוסקר. גרמניה, למשל, מחלקת את פרסי האקדמיה שלה (הלולה) באביב. אתמול הוכרזו המועמדים לפרס שיחולק ב-8 באפריל. בניגוד לשנה שעברה, שנשלטה פחות או יותר ע"י סרט אחד ("סרט לבן" של מיכאל האנקה), השנה הקולנוע הגרמני מציע מגוון מעניין. לגזור ולשמור, למקרה שתתקלו בסרט גרמני בפסטיבלים השונים (או אולי בהפצה מסחרית):

הסרט המוביל השנה את רשימת המועמדויות בגרמניה הוא "שלושה", סרטו החדש של טום טיקוור.

מאז "Run לולה Run", סרט הפריצה המצוין שלו מ-1999, לא הצליח טום טיקוור לשחזר את ההצלחה ההיא. הוא הראה ניצוצות כשרון בכל אחד מהסרטים שביים מאז, אבל כולם סבלו מבעיות תסריטאיות ועריכתיות. אולי השנה הוא חוזר באמת, עם סיפור של משולש רומנטי שמאתגר תפיסות מיניות. שני אנשים, בחור ובחורה, מגלים שהם נמשכים לאותו בחור. הסיפור המשולש הזה מהווה מרכזו של "שלוש", שמוערך ע"י הביקורת, וגם ע"י האקדמיה הגרמנית, שהעניקה לו 6 מועמדויות: לסרט הטוב ביותר, במאי, שחקנית, עריכה, מוזיקה, וסאונד.

לא אישי. אירי.

הסינמטקים בישראל מקרינים החודש כמה סרטים איריים במסגרת "שבוע הקולנוע האירי". ראיתי אתמול שניים מתוך המבחר המוצע, ושניהם סרטים פגומים, אבל שווים צפייה.

הראשון הוא "שלו ושלה". סרט דוקומנטרי חביב (ב-35 מ"מ!) שמתיימר להביא את סיפור החיים הנשי אל המסך, מינקות ועד זיקנה. במשך 80 דקות הסרט עובר עם הדמויות את שלבי החיים – מרגע שהתינוקת מונחת בעדינות בתוך הלול, דרך ילדות והקשרים שלהן עם האבא, עבור בבעיות התבגרות (הוא אוהב אותי/ הוא לא אוהב אותי), חתונה, לידה, גידול ילדים, פרידה מהגוזלים שעוזבים את הקן, ועד התמודדות עם זיקנה ועם מוות. הבחירות הסגנוניות של הסרט מקסימות: כל הנשים מרואינות בביתן, והן תמיד מצולמות בסביבתן המיידית: מסדרות את הבית, עובדות בגינה שבחצר, מנקות, או סתם יושבות בסלון. לכל אורך הסרט לא נראה ולו גבר אחד, והנשים הן היחידות שקולן נשמע. הסיפורים שהן מספרות הן אנקדוטות מחיים נשיים באירלנד של המאה ה-21, ועל הסרט נחה רוח מחויכת רוב הזמן.

ילדה. מתוך "שלו ושלה".

יש רק בעייה אחת מרכזית בסרט: