לא אישי. אירי.

הסינמטקים בישראל מקרינים החודש כמה סרטים איריים במסגרת "שבוע הקולנוע האירי". ראיתי אתמול שניים מתוך המבחר המוצע, ושניהם סרטים פגומים, אבל שווים צפייה.

הראשון הוא "שלו ושלה". סרט דוקומנטרי חביב (ב-35 מ"מ!) שמתיימר להביא את סיפור החיים הנשי אל המסך, מינקות ועד זיקנה. במשך 80 דקות הסרט עובר עם הדמויות את שלבי החיים – מרגע שהתינוקת מונחת בעדינות בתוך הלול, דרך ילדות והקשרים שלהן עם האבא, עבור בבעיות התבגרות (הוא אוהב אותי/ הוא לא אוהב אותי), חתונה, לידה, גידול ילדים, פרידה מהגוזלים שעוזבים את הקן, ועד התמודדות עם זיקנה ועם מוות. הבחירות הסגנוניות של הסרט מקסימות: כל הנשים מרואינות בביתן, והן תמיד מצולמות בסביבתן המיידית: מסדרות את הבית, עובדות בגינה שבחצר, מנקות, או סתם יושבות בסלון. לכל אורך הסרט לא נראה ולו גבר אחד, והנשים הן היחידות שקולן נשמע. הסיפורים שהן מספרות הן אנקדוטות מחיים נשיים באירלנד של המאה ה-21, ועל הסרט נחה רוח מחויכת רוב הזמן.

ילדה. מתוך "שלו ושלה".

יש רק בעייה אחת מרכזית בסרט: להמשיך לקרוא