מנקים את המדפים של קאן: המשרתת

פסטיבל קאן 2011 מתקרב, והספקולציות לגבי הסרטים שיוקרנו בו ממלאות את הרשת. מדברים, למשל, על החדשים של לארס פון טרייר, ושל פדרו אלמודובר. החדש של נני מורטי (העליתי לכאן טיזר טריילר לפני כמה ימים) אולי יהיה שם. גם ערן קולירין מבשל משהו מסקרן, ואולי יהיה שם. וידוע כבר שהחדש של וודי אלן יהיה סרט הפתיחה.

איזה כיף שאנחנו חיים במדינה מערבית מתקדמת שבה הסרטים של הפסטיבל החשוב בעולם מגיעים מהר מאוד למסכים בארץ. עניין של כמה חודשים. שנה גג. הנה למשל הזוכה הגדול של פסטיבל קאן 2010 ("הדוד בונאמי" התאילנדי) אמור לעלות בארץ בעוד כמה שבועות.  והיום עולה סרט נוסף מהליין אפ של קאן 2010 – "המשרתת" הקוריאני של סאנג סו אים. כשעקבתי ברשת אחרי הדיווחים מקאן 2010, הסרט הזה היה מהאהובים יותר על הביקורת העולמית. אבל אחרי שראיתי אותו  – מדובר באכזבה גדולה.

"המשרתת" (לא אלינור) מנקה את האמבטיה. התאכזבתי קשות.

"המשרתת" מספר על בחורה צעירה שמתקבלת לעבודה כמשרתת בבית של משפחה עשירה. האישה עומדת ללדת, והמשרתת החדשה דואגת לילדה הקטנה, ולכל שאר הצרכים. מהר מאוד היא גם דואגת לצרכים המיניים של הבעל, מה שפותח קו סיפורי של תככים ומזימות. הבעיה המרכזית של הסרט היא הפלגמטיות שלו. לא ברור לי איך מתסריט (טוב ברובו) של יצרים גועשים ומזימות רצחניות הבמאי הצליח להוציא סרט כל כך לא מעניין. יש כאן אימפוטנטיות בימויית שמצליחה לסחוט את כל החיים מהסיפור עמוס האינטריגות הזה כך שלא ממש מעניין אותי מה קורה ולמי.

הסצינה הראשונה בסרט מתארת נערה שקופצת אל מותה אל מול רחוב סואן שלא מבחין בה בכלל. הבמאי מתרכז בלתאר את החיים ברחוב בצורה דוקמנטרית כמעט, והנערה שקופצת נעלמת מאחורי סכך. יש בסרט לא מעט סצינות שאמורות לתאר אנשים במצבים קיצוניים, אבל הבמאי מעלים אותם ולא מראה אותם. מכירים את סצינות הסקס בסרטים  סמי-ארוטיים שבהם הבמאי מראה רק את הגב החשוף וחלקי גוף אחרים ש"מותר" לו להראות? "המשרתת" הוא כזה. הוא כל כך נמנע מלהראות, עד שלא נשאר בו הרבה. וכשקורים דברים דרמטיים אנו נתקלים בחוסר יכולת של הבמאי לרגש/להדהים (השוו נא את סצינת האמבטיה והדם לסצינה דומה מ"רכבות לילה" של לארס פון טרייר והבינו את ההבדל).

ולא עוזר בכלל שהדמות הראשית בסרט מתוארת כדי תמימה, ואף טיפשה. היא נכנסת להריון, והמשרתת המבוגרת יודעת את זה לפניה; בסצינה אחרת משהו קורה עם הולד שלה, אבל היא לא מייחסת לזה חשיבות, ומתנהגת רגיל. בנוסף, הבמאי עושה שימוש פונקציונלי וחסר השראה במוזיקה – אם מדובר במוזיקה שהבעל מנגן בפסנתר, אבל לא קורה איתה שום דבר (טורנטורה כבר היה עושה עם זה משהו), או במוזיקת Score, שמשמשת רק כמעבר, ולא כמחזקת קו דרמטי מסוים.

"המשרתת" סובל משחקנים אנמיים ובמאי בעל חוש דרמטי קלוש, וכך מה שהיה יכול להיות סרט לא מקורי אך מרתק הופך לעיסה לא מעניינת של משהו שרוצה להדהים ולרגש, אבל בעצם נדמה כמו עבודה לא מוצלחת של סטודנט לקולנוע.

פסטיבל קאן 2010 היה יחסית לא מוצלח. רוב השמות הגדולים נעדרו ממנו. "המשרתת" הוא נציג אמין של פסטיבל לא מוצלח במיוחד. מומלץ לוותר.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s