אמון: In cyberspace we trust

הצפייה שלי בסרט הלכה ככה: זה סרט בינוני; איזה במאי בינוני; זה לא עובד; אה…רגע, יש פה בכל זאת משהו; וואו… זה מרגש; הסוף יפה

גיבורת הסרט וחבר

הסרט מספר סיפור מודרני על בחורה צעירה בת 14 שמתידדת בצ'אט אינטרנטי עם בחור קצת יותר מבוגר ממנה. בהתחלה הוא אומר לה שהוא בן 17. אחר כך הוא מתנצל שהוא שיקר ומתוודה שהוא בן 20. ואחר כך מסתבר שגם זה שקר. והבחורה הולכת איתו בכל זאת בגלל שהוא טוב מאוד בדיבורים, והיא צעירה וחסרת ניסיון. והתוצאות של המעשה הזה הופכות את עולמה ואת חיי המשפחה. במהלך כשני שליש סרט להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

וביום השלישי: סדום ועמורה בתל אביב

את סרטו של משה איבגי "וביום השלישי" שיוצא בסוף השבוע הזה למסכים ראיתי בפעם הראשונה בשנה שעברה בהקרנות האקדמיה. כשיצאתי מהסרט, תפסתי את הראש, ומלמלתי: "מה זה היה הדבר הזה?!". חוסר הפשרה של איבגי בסרט הזה, היכולת שלו ללכת עד הסוף, ההעזה, והסוף המדהים היממו אותי.

ואז הגיעו ההקרנות של הסרט בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, והתגובות הראו (כפי שכנראה תוכלו לקרוא באתרים האחרים היום ומחר) שאני כנראה היחיד שחושב שזה סרט אדיר. לפני כשבוע, לקראת חשיפת הסרט לקהל הרחב, ראיתי את הסרט בשנית. ולמרות שאפקט ה"וואו!" כבר לא קיים יותר, אני עדיין חושב שזה סרט מצוין, והוא יותר משווה את מחיר הכרטיס. והסוף עדיין חונק בגרון.

"וביום השלישי" מתאר בצורה חסרת רחמים את החיים בתל אביב של היום כסדום ועמורה מוחשיים ביותר. גברים מתאכזרים אל נשים להמשיך לקרוא

היום שבו לא נולדתי: השיר המעפן שבתוכי

לא תמיד הדברים מסתדרים כמו שאני רוצה.

לפני שבוע ויומיים הצלחתי להתביית על אתר חו"לי שדיווח בריל-טיים על רשימת הסרטים שיתמודדו בפסטיבל קאן הקרוב. עשיתי סוג של לייב-בלוג ועדכנתי גם אני, מה שהפך אותי לאחד הבלוגים הראשונים בעברית (אם לא הראשון, לא בדקתי את זה מדעית) שדיווח שיוסף סידר יהיה בקאן.

ידעתי שכמה ימים אחרי זה יפורסמו עוד כמה שמות במסגרות המשנה, ורציתי לחזור על הלייב-בלוגינג הזה. ואז: בערב החג יצא הודעה שהגר בן אשר התקבלה. דבר שדי ביטל את האפשרות שיהיה בקאן עוד ישראלי (כי אם בן אשר קיבלה הודעה מוקדמת, למה אף אחד אחר לא קיבל). ואז הגיע יום ההכרזה השני. חיכיתי ע"י המחשב שעות, ולא הגיעו עדכונים. אז הלכתי לישון (היה חג, אז נחתי). כשהתעוררתי כל הרשת כבר היתה מלאה דיווחים על הליין-אפ המעודכן. לא ראיתי טעם להעלות פוסט נוסף על מה שכולם יודעים (מה גם שחוויית הלייב-בלוגינג, שכל כך נהניתי ממנה, הלכה כאן פייפן).

והתוצאה היתה שלא עידכנתי את הבלוג שלי בשבוע האחרון. מה גם שבחודש האחרון, בגלל אילוצים שונים, פספסתי כמה הקרנות של סרטים מסקרנים, וכך עדיין לא ראיתי כמה סרטים שעלו ועולים בזמן הקרוב – ולא היה לי על מה לכתוב. ואתמול, סוף סוף, השלמתי קצת פערים: הייתי בטרום בכורה של הסרט החדש של ג'ודי פוסטר, שיהיה בקאן, ואמור לצאת למסכים בארץ מיד אח"כ (בכמה מילים: כמוסת רגש מדויקת וחכמה. סרט יפהפה), ובערב ראיתי סרט שיצא למסכים כבר בשבוע שעבר, ורק אתמול יצא לי לראות אותו: "היום בו לא נולדתי" (או בשמו הגרמני המקורי: "השיר שבתוכי"). להמשיך לקרוא

פסטיבל קאן 2011: הליין אפ: יוסף סידר בקאן!

בשנה שעברה היה פסטיבל הרבה פחות זוהר מהרגיל. הסרט הזוכה היה "הדוד בונאמי" התאילנדי (שנכון לעכשיו נגנז, ולא ידוע אם יגיע למסכים שלנו) של במאי עם שם בלתי אפשרי. בסך הכל, היו מעט מאוד שמות חמים (כולל הזוכה עצמ ו) בקאן 2010. הפסטיבל השנה מבטיח להיות לוהט הרבה יותר. מסיבת העיתונאים המודיעה על סרטי התחרות בקאן 2011 מתקיימת ממש עכשיו. הספקולציות לגבי אילו סרטים יהיו השנה בפסטיבל רצות באינטרנט כבר כמה חודשים. מדברים על פדרו אלמודובר, לארס פון טרייר, אקי קאורסמקי (סרט חדש אחרי 5 שנים), האחים דארדן, טרנס מאליק, אנדריאה ארנולד עם גרסה משלה ל"אנקת גבהים", ואולי איזה ישראלי או שניים. הרשימה הרשמית תפורסם כאן בבלוג עם חשיפתה. הישארו כאן (פוסט מתעדכן).

בתחרות הרשמית:

יוסף סידר – הערת שוליים

פדרו אלמודובר להמשיך לקרוא

על אלהים ואנשים: אלהים אולי, אנשים לא כל כך

מחר תתקיים בצרפת מסיבת עיתונאים שעניינה הכרזת רשימת הסרטים שיוקרנו בחודש הבא בפסטיבל קאן 2011. מחר גם עולה על המסכים בארץ הסרט שזכה בפרס חבר השופטים של פסטיבל קאן 2010, "על אלהים ואנשים".

בסקירות פרסי האקדמיה הצרפתית לקולנוע (כאן וכאן) כתבתי שלהרגשתי הקולנוע הצרפתי נמצא במשבר. "על אלהים ואנשים"  היה אמור להיות הסרט היחיד שיתעלה מעל כולם. אבל גם הוא התקשה לסחוף את האקדמיה שם, ובנוסף לפרס הסרט הטוב ביותר הוא לקח רק עוד שני פרסים (שחקן משנה וצילום). אחרי שראיתי את הסרט, אני די מבין למה. יש ב"על אלהים ואנשים" סטייל ודרך, אבל הוא כל כך נמנע ממה שהוא חושב שיהיה מניפולטיבי, שבסופו של דבר הוא משאיר אותי מרוחק ולא נוגע.

הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, מספר להמשיך לקרוא

איך אומרים הפתעה בגרמנית?

הפתעה אדירה בגרמניה. הסרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי הלולה, פרסי האקדמיה הגרמנית, הוא: "וינסנט רוצה לים".

וינסנט רוצה לים

נדמה שהקולנוע הגרמני סובל מצרות טובות. יש לא מעט חומר טוב בקולנוע הגרמני, ואף סרט לא סחף את האקדמיה. הסרט שהיה פייבוריט לזכייה, "שלושה" של טום טיקוור, לקח רק שלושה פרסים: להמשיך לקרוא

פסטיבל קולנוע צרפתי: שקרים (אמיתיים) יפים

במסגרת הפסטיבל הצרפתי הוקרן אתמול "שקרים יפים" (התרגום של השם המקורי הוא "שקרים אמיתיים", אבל אני משער שהמפיצים הלא-צרפתים לא רצו לבלבל את הקהל עם הסרט ההוא של שוורצנגר, ושינו לו את השם). מדובר בקומדיה פשוטה, לא מבריקה, אבל מאוד מהנה.

אני מודה שהסיבה העיקרית שהלכתי לראות את הסרט הזה היא השחקנית הראשית שלו, אודרי טוטו. אני מאוד אוהב את האינטלגנציה שלה, ואת יכולתה להיכנס לדמויות שהיא מגלמת. היא ורסטילית, ואף פעם לא ראיתי אותה מפספסת (וראיתי אותה ב-12 סרטים, כולל זה הנוכחי). יש לה אמנם חולשה לקומדיות רומנטיות בינוניות (והיא כבר עשתה אחת בעבר עם הבמאי של "שקרים יפים" – סרט בינוני פלוס בשם "בחורה זהב"), אבל גם בסרטים בינוניים היא יודעת לתת מעצמה, וגם אם זו קומדיה פשוטה, היא יודעת להתייחס ברצינות ובכבוד לעבודה ולקהל.

ובסרט הזה מופיעה מולה שחקנית נפלאה נוספת להמשיך לקרוא