פוטיש: צעצוע של סיפור

ברוך שובך פרנסואה אוזון.

פרנסואה אוזון היה הכוכב העולה של הקולנוע הצרפתי לפני כעשור. בסוף שנות ה-90 הוא עשה קולנוע חצוף שהפך אותו ל"ילד הרע" של הקולנוע הצרפתי (אם יש לכם הזדמנות לראות סרט בשם "סיטקום", קבלו אזהרה: הסרט לא רע בכלל, אבל הוא כולל סטיות מכל מיני סוגים. והוא די מצחיק. לא לכל אחד). בשנת 2000 הוא ביים את "מתחת לחול", דרמה עם שרלוט רמפלינג, שזכתה להערכה ביקורתית (והיתה לסרט הראשון שלו הופץ מסחרית בישראל). מאז הוא הפך לחביב המפיצים בארץ: "8 נשים", "בריכת שחיה", "5X2" ו"הזמן שנשאר" הופצו בזה אחר זה, והפכו את אוזון לסופרסטאר של הקולנוע האירופי. ואז הגיע "אנג'ל". סרט לא טוב, שסובל בעיקר מהיותה של הגיבורה הראשית דמות בלתי נסבלת. הסרט נקטל בכל מקום, והמפיצים בארץ התלבטו במשך זמן רב אם להפיץ. בסוף הסרט יצא למסכים – ונכשל. הכשלון הזה גרם למפיצים בארץ (וגם לקהל בצרפת, למען האמת) להתרחק קצת מאוזון. סרטיו הבאים היו נסיונות של אוזון להתחבב חזרה על הקהל. "ריקי" היה סרט גימיק חביב על תינוק שצומחות לו כנפיים, אבל לא היה בו יותר מהגימיק (הסרט לא הופץ בארץ); ו"מקום מפלט" היה דרמה עדינה ויפה על שני אנשים שעוצרים לרגע את חייהם ועוזרים אחד לשני לחזור למסלול (הסרט זכה להערכה ביקורתית בצרפת ואף להצלחה יחסית בקופות שם. הסרט לא הופץ בארץ). ועכשיו מגיע "פוטיש". בפני הסרט הזה המפיצים בארץ לא יכולים לעמוד, והם שבים להפיץ את פרנסואה אוזון.

פרנסואה אוזון מציג את "פוטיש" בפסטיבל טורונטו 2010

לטעמי האישי, "8 נשים" של פרנסואה אוזון הוא אחד הסרטים היפים שראיתי בעשור האחרון. מדובר בסרט שמשתמש בשלד סיפורי שכאילו מחקה את סיפוריה של אגאתה כריסטי (מי מבין שמונה הנשים שסגורות בבית עקב סופה היתה זו שרצחה את בעל האחוזה?) על מנת להביע אהבה גדולה לקולנוע הצרפתי לדורותיו, ובעיקר לשחקניות שפיארו את המסך הצרפתי לאורך השנים. ב"פוטיש" חוזר אוזון לרוח ששרתה עליו ב"שמונה נשים"."פוטיש" מתורגם בסרט כ"אישה צעצוע", והסרט "פוטיש" הוא סרט צעצוע: אמנם פחות מרשים מ"שמונה נשים", אבל רוח השעשוע, ובעיקר האהבה הגדולה שאוזון מרעיף על שחקניו ושחקניותיו הופכים את הסרט לממתק נעים ביותר שיוציא אתכם מחייכים מאולם הקולנוע.

הסיפור של "פוטיש" מתרחש בשנות ה-70, והוא מתאר זוג: הוא- בעל מפעל למטריות שרודה בעובדיו ומפעיל סמכות שוביניסטית גסה בבית; והיא – אשתו הכנועה, שנאלצת למלא את מקומו כאשר הבעל לוקה בהתקף, ולמרבה הפלא מצליחה לשפר את הישגי המפעל ולדכא מרידות ברוח נעימה הנוגדת את כל דרכי בעלה. מאוד תלוי איך תיכנסו לאולם הקולנוע: אם אתם באים לראות סרט שמהווה מניפסט פמיניסטי רציני ועמוק, סביר להניח שתתאכזבו. כמו ב"שמונה נשים", גם כאן אוזון לא מתאמץ יותר מדי לדייק בכל פרטי התסריט, והופך אותו רק לקולב במקום לדבר האמיתי. על הקולב הזה תולה אוזון את עיקר הסרט: שעשוע קולנועי מקסים, שמאפשר לשחקניו לשחק במלוא מובן המילה. ממש ניתן להרגיש כיצד השחקנים נהנים להצטלם ל"פוטיש" תחת הדרכתו האוהבת של אוזון. הבמאי מגדיר כבר מהסצינה הראשונה את רוח הסרט: שטותית, ולא מציאותית, מלאכותית במתכוון, מלאה בצבעוניות מרהיבה (העבודה עם הצבעים בסרט הזה פשוט נפלאה), וזאת בכדי שנדע לא לקחת ברצינות את הסרט. במקום זה, אנו נחשפים לכשעה וחצי של חיוכים ורוך מלטף.

כל השחקנים עושים עבודה מצוינת: פבריס לוקיני, בתפקיד הבעל הנרגן, עושה תפקידים כאלו מתוך שינה, והוא באלמנט הרגיל שלו כאן; ז'ראר דפארדייה, בתפקיד היריב הפוליטי, שהוא גם מאהב עבר, נהנה מאוד לשחק, ואף מפגין מידה בריאה של הומור עצמי (באחת הסצינות מישהו מכנה אותו "חבית" בהתייחסו למשקלו וגודלו הרב), ובתפקיד הראשי, קתרין דנב, פשוט זוהרת ונפלאה כמו שמזמן לא ראיתי אותה. דנב, סוג של גילה אלמגור צרפתייה, כבר עשתה כל מה שאפשר בחייה כשחקנית. ועדיין היא מוצאת בתוכה את החדווה והתבונה לשחק אצל אוזון ב"פוטיש" (אחרי שהיא כבר שיחקה אצלו ב"שמונה  נשים". גם שם היא נהנתה כהוגן). דנב עושה ב"פוטיש" דבר והיפוכו: היא גם משחקת את הרגעים הדרמטיים בדיוק מירבי, ובעת ובעונה אחת, יש לה את התבונה לדעת שמדובר בקומדיה, ולכן היא גם יודעת לקחת חצי צעד אחורה, ולתת את האפקט הקומי הנדרש. ב"פוטיש" קתרין דנב היא גם שחקנית דרמטית מצוינת, וגם קומיקאית נפלאה.

קתרין דנב וז'ראר דפארדייה רוקדים ונהנים ב"פוטיש"

ועל הקונצרט הזה מנצח פרסואה אוזון עם אהבה גדולה, וציטוטים מסרטי עבר : קתרין דנב בצעירותה שיחקה ושרה ב"מטריות שרבורג", ואילו כאן היא מנהלת את מפעל המטריות בהיעדרו של בעלה, והיא גם שרה בסוף; ויש גם ציטוט מ"שגעון המוזיקה", בסצינה מקסימה בדיסקוטק. וניתן ללכת אחורה גם ל"מטרו האחרון", שגם בו חלקו את המסך קתרין דנב וז'ראר דפארדייה, ועוד כהנה וכהנה חידות טריוויה שיוסיפו ערך למי שמכיר, אבל שלא יגרעו ממי שאינו מכיר. על "פוטיש" שורה אוירה מחויכת, שהופכת את הצפייה בסרט לחוויה מענגת. לא יצירת מופת, אבל כיף של סרט. בהחלט מומלץ.

פסטיבל הקולנוע הצרפתי נפתח היום בסינמטקים. "פוטיש" הוא הסרט שפותח את הפסטיבל הערב. הוא יוצא למסכים ברחבי הארץ בסוף השבוע הבא.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s