וביום השלישי: סדום ועמורה בתל אביב

את סרטו של משה איבגי "וביום השלישי" שיוצא בסוף השבוע הזה למסכים ראיתי בפעם הראשונה בשנה שעברה בהקרנות האקדמיה. כשיצאתי מהסרט, תפסתי את הראש, ומלמלתי: "מה זה היה הדבר הזה?!". חוסר הפשרה של איבגי בסרט הזה, היכולת שלו ללכת עד הסוף, ההעזה, והסוף המדהים היממו אותי.

ואז הגיעו ההקרנות של הסרט בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה, והתגובות הראו (כפי שכנראה תוכלו לקרוא באתרים האחרים היום ומחר) שאני כנראה היחיד שחושב שזה סרט אדיר. לפני כשבוע, לקראת חשיפת הסרט לקהל הרחב, ראיתי את הסרט בשנית. ולמרות שאפקט ה"וואו!" כבר לא קיים יותר, אני עדיין חושב שזה סרט מצוין, והוא יותר משווה את מחיר הכרטיס. והסוף עדיין חונק בגרון.

"וביום השלישי" מתאר בצורה חסרת רחמים את החיים בתל אביב של היום כסדום ועמורה מוחשיים ביותר. גברים מתאכזרים אל נשים בשלל צורות: מינית, פיסית, ופסיכולוגית, ואת הזוהמה הזו אפשר לנקות רק בעונש תנ"כי. לשם המחשת שלל הדרכים שבהן מנגנון הדיכוי הגברי פועל, ריכז איבגי אל סרטו מספר סיפורים שלא ממש קשורים אחד לשני: מנהל סטודיו לריקוד בוחן רקדניות לתפקידים חדשים, ומתייחס אליהן כבשר טרי; פקידת מס הכנסה חוקרת העלמות מס של ישיבה בדרום, ובמקביל גם שחיתות של חברת נפט גדולה, שמנהלה רץ לראשות הממשלה. שניהם רודפים ומאיימים על פקידת מס ההכנסה (אחד מהם אומר לה: "שבי בבית, תגדלי ילדים"), והבוס (הגבר) שלה לא תומך בה; בחורה צעירה מהדרום יצרה קשר עם בחור אמריקאי שהבטיח לה הרים וגבעות, וניצל אותה. בתמימותה היא מגיעה לתל-אביב בטוחה שהם הולכים להתחתן, אבל במהלך הסיפור היא תלמד כמה שיעורים כואבים על מצ'ואיזם; נערת ליווי אקסלוסיבית מספקת תשוקות סוטות במיוחד של לקוחות, ביניהם גם אותו מועמד לראשות הממשלה; ואישה נשואה אחת עם חיים רגילים למראה לא מקבלת רגע של רוך מבעלה, ומחפשת דרך לצאת מהחיים הלא מספקים האלו.

את כל הסיפורים האלו מנהל הבמאי איבגי, שזהו סרטו הראשון כבמאי, במיומנות מעוררת הערכה. העריכה בין הסיפורים שומרת על קצב טוב, הצילום נפלא בעיניי, ובימוי ההתרחשויות בתוך הפריים (שמבקרים אחרים ראו בו חובבנות) דווקא מאוד הרשים אותי, והנועזות לעולם משרתת את הסיפור, ואינה נועזות לשמה. המשחק של כל השחקנים והשחקניות אדיר, ומספר רב של סצינות פשוט עוצרות נשימה (גם בצפייה שניה, אגב).

עלית קרייז עומדת על שלה ב"וביום השלישי". מרשימה.

איבגי פגע בול בליהוק, ומול שחקנים ותיקים (איצ'ו אביטל ושרון אלכסנדר, למשל) הציב שחקניות לא מוכרות (עלית קרייז המרשימה בתפקיד פקידת מס ההכנסה, או גל סלומון מכמירת הלב בתפקיד הצעירה התמימה מהדרום), אבל מעל כולם זוהרת הילה פלדמן. את הג'ינג'ית המתולתלת הזו ראיתי לראשונה בסדרת הטלויזיה "משמורת" (של עירית לינור), וכבר שם היא קנתה אותי בחדות המבע שלה, אבל ב"וביום השלישי" קיבלה פלדמן תפקיד תובעני וכמעט בלתי אפשרי, אבל היא עומדת בו, יכולה לו, ומחייה אותו: פלדמן היא נערת ליווי בולימית שמטפלת באימה הגוססת, וגם נפגשת במהלך הסרט עם מי שטוען שהוא אביה הביולוגי. היא עושה יותר מלשכב עם לקוחותיה. היא מממשת להם את הפנטזיות, וכך, בסצינה הכי מדהימה בסרט (לטעמי) היא יוצרת שחזור של סצינה מתוך הדרמה האירוטית היפנית "אימפריית החושים", כולל חניקת בן זוגה תוך כדי האקט, ודיבור ביפנית שוטפת. הסצינה הזו גם מראה על ניהול דיון נבון מצדו של איבגי, שמכיר את תולדות הקולנוע, ומעלה מתוכן את סיפור היחסים הסאדו מזוכיסטיים של זונה ולקוח. בסרט ההוא הלקוח הוציא את היצאנית מחיי הזנות אל חיים של סקס אקלוסיבי עם אדם אחד, כשדרגת האינטנסיביות של הסאדו מזוכיזם עולה בהדרגה. אצל איבגי זהו רק שחזור,  וכאשר היא חונקת אותו, היא לכאורה בשליטה; ומצד שני, הוא משלם לה, לכן היא לא. וזוהי רק סצינה אחת מתוך מספר רב של סצינות הממחישות את יחסי השליטה בין גברים לנשים בתל אביב הדקדנטית של היום.

הילה פלדמן ב"וביום השלישי". שחקנית אדירה

יש ב"ביום השלישי" קצת מהעולם של "מגנוליה", בחיבור בין שלל סיפורים, וכן בזעם האפוקליטי שבו, וגם מ"החיים על פי אגפא", גם הוא תמונה חסרת רחמים של תל אביב אלימה: איבגי ליהק את עצמו לתפקיד קטן של בעל בר, ממש כפי שהסרט המונומנטלי של אסי דיין מתרחש כולו בבר, ומסתיים בטבח. ב"מגנוליה", ג'ון סי ריילי משחק שוטר טוב לב, והוא פחות או יותר הדמות הטובה היחידה בסרט ההוא. בגלל הצדיק היחיד בסדום ההיא, העולם לא נחרב בסופו של דבר. ב"ביום השלישי" איבגי עצמו הוא על תקן הצדיק בסדום, אבל למרות שהאנשים מתאחדים וסולחים כשמגיעה הצרה, היא לא עוצרת, והסוף הוא רע ומר.

"וביום השלישי" הוא מסה עמוקה ומטלטלת על הכוחניות הגברית שחיה ובועטת (תרתי משמע, אגב) בישראל של היום, ומה שמגיע לנו בעבור זה. זה לא סרט קל לעיכול, אבל הוא מאוד מומלץ.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “וביום השלישי: סדום ועמורה בתל אביב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s