דוקאביב 2011: שדכן וראש עיר (+ בונוס)

היום נפתח פסטיבל דוקאביב 2011. מבחר לא קטן של סרטים דוקומנטריים מרחבי העולם מוצג בפסטיבל, ביניהם גם סרטים מדוברים כמו המועמד לאוסקר "יציאה דרך החנות", או סרט היו-טיוב של קווין מקדונלד "החיים ביום אחד". בכל פסטיבל אני רואה כמה סרטים, וכך יהיה גם השנה. בד"כ אני נמשך לסרטים הישראלים בפסטיבל, אבל לצערי השנה נדמה שהבציר הישראלי לא מושך. ובכל זאת סימנתי לי כמה סרטים לראות, מהם גם ישראלים, ואני אדווח כאן בבלוג על מה שאראה בימים הקרובים.

בינתיים אני רוצה לכתוב על סרט אחד שכבר ראיתי, והוא יוצג היום ובהקרנות חוזרות במהלך הפסטיבל: "שדכן וראש עיר", סרטה של אריקה ניקובה מסלובקיה.

אמנם כחלק מקריסת מסך הברזל הקומוניסטי לפני יותר מעשרים שנה, חולקה גם צ'כוסלובקיה לשתי מדינות (צ'כיה וסלובקיה), אבל הרוח הצ'כית השובבה שאנו מכירים מהסרטים של ז'ירי מנזל, מילוש פורמן המוקדם, ועד יאן סווראק ("קוליה") של היום כנראה נמצאת גם בסלובקיה עד היום. "שדכן ראש עיר" הוא הסרט הראשון שאני רואה שמגיע מהצד הסלובקי של המפה, ולמרות שיש בו את כל המרכיבים לקומדיה אנושית מלבבת, בסופו של דבר זהו סרט מאכזב.

זהו ראש העיר של הכפר שאת שמו קצת קשה לי לבטא

סיפורו של הסרט סובב סביב כפר קטן ונידח בסלובקיה. ראש הכפר, המודאג משיעור הרווקים והרווקות הגבוה, מארגן אירוע מיוחד לשם קירוב לבבות בין פנויים ופנויות, אבל לא בטוח שבני ובנות המקום הביישנים ישתפו פעולה. הסרט מציג מספר דמויות, ומציאות חיים משונה עד מאוד (שריד משעשע לתקופה הקומוניסטית מוצג כאשר ראש הכפר פותח כל בוקר בשידור מוזיקה והודעות שוטפות במערכת כריזה כפרית) , אבל הבמאית נכשלת במשימה המרכזית שלה: זה מדהים לגלות שסרט הדן בהססנות האנשים בכל הנוגע ביחסים שבינו לבינה הוא כל כך חסר ליבידו. במאי דוקומנטרי נבחן, בין היתר, ביכולתו לארגן את המציאות כך שהדברים יקרו מול המצלמה בתזמון מתוכנן פחות או יותר. הבמאית אריקה ניקובה חסרת יכולת לפצח את קודי הגישה לאנשים, ולכן היא כל הזמן חוזרת לאותה נקודה: הצקה חוזרת ונשנית בדבר השאלה: לא היית רוצה בן/בת זוג?. במקום להתלוות לאנשים בחיי היום יום שלהם, ולנסות למצות מתוך הסצינות האלו את כמיהתם של האנשים לזוגיות, היא רק שבה ושואלת את אותן שאלות שוב ושוב, והתגובה שהיא מקבלת היא רק התכנסות והשתבללות של הדמויות בתוך עצמן. וכך נדמה שהדמויות בסרט אולי באמת לא רוצות זוגיות. ראש העיר עצמו הוא דמות צבעונית ומחממת לב, אבל הוא עובד בחלל ריק, והוא לא מצליח למלא את הריק.

וכך יוצא שהסרט לא מצליח לדגדג, ובסופו של דבר הוא החמצה גדולה.

והבונוס המובטח:

בשנה שעברה ביקרתי בפסטיבל הקולנוע של קארלובי וארי, צ'כיה. לפני כל הקרנה, הוקרן סרטון קצר מאת אחד מהזוכים בפרס מפעל חיים של הפסטיבל משנים קודמות. בסרטון שכאן למטה (שלא אני צילמתי, אבל ניתן לראות שהוא פירטי), ניתן לראות את גדול במאי צ'כיה, ז'ירי מנזל, מדגים הלכה למעשה את הרוח השובבה והמשועשעת שמאפיינת את הצ'כים, אותה רוח שכל כך חסרה ב"שדכן וראש עיר":

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s