דוקאביב 2011: פרשת טילמן

צפייה בסרטו של אמיר בר לב מסירה כל ספק: לבר לב אולי יש שם ישראלי, אבל הוא אמריקאי לחלוטין. וסרטו סובל מזה, בסופו של דבר.

הסרט מספר את הסיפור הדי משונה של פטריק טילמן, שהיה שחקן פוטבול מבטיח, אבל ויתר על קריירה מבטיחה וחוזה של מיליונים בשביל לשרת את מדינתו במדי צבא ארה"ב בעירק ואפגניסטן. הוא חזר הביתה בארון. נסיבות מותו הן הסיפור המדהים – בתחילה המשפחה למדה שהוא נהרג במעשה הירואי שבו הציל את חבריו ליחידה. אבל די מהר התברר שמדובר בתאונה של אש ידידותית. ומה שהמשפחה מבקשת לברר במשך כל הזמן מאז מותו של יקירם – מי נתן את ההוראה להפוך את בנם לגיבור ולנער פוסטר של צבא בשירות המגייסים, ומדוע זה קרה. במהלך חקירתם הם מגיעים עד לאנשים בדרגים גבוהים ביותר, אפילו כאלו שיושבים בבית הלבן.

כסיפור לסרט זה מצוין. אז מה הבעיה? או, טוב ששאלתם. הבעיה היא שאמיר בר לב מטביע אותי בתוך ים של פרטים, רובם לא ממש רלוונטיים לסיפור המרכזי. בר לב צולל באריכות יתר אל סיפור ילדותו של טילמן, הצלחתו כשחקן פוטבול, תהיה על הסיבה (הלא ממש ברורה) לויתורו על חוזה של מיליונים בשביל לשרת את המדינה, ניתוח של משמעות של אווירה צבאית בכלל ואווירה של היחידה הספיציפית בה טילמן שירת בפרט, ועוד כהנה וכהנה. אורכו של הסרט הוא כשעה וחצי. בשבילי הוא התחיל אחרי כשעה ורבע. רק אז חזר בר לב להתחלה (שהרי הוא היה חייב להתחיל עם הסיפור העיקרי בכדי לגרות את העניין שלנו, לפני שהוא צולל לתחקיר מקיף ומתיש על פטריק טילמן. It's the American way). רק אז הוא מתחיל לפרט את מהלכי המשפחה לנסות לגלות את מסתרי מחשבתם של פקידים בכירים יותר ופחות בצבא ובבית הלבן. ואחרי כעשר דקות הסיפור נגמר, והבמאי מוסיף אפילוג, כמיטב המסורת האמריקאית, וחותר לסוף. כמובן שמקומה של מוסיקת כלי המיתר לא נפקד. הכל תפור בול למידת הצופה האמריקאי הממוצע. לי זה נראה מעניין בפוטנציה – אבל ארוך ומייגע במעשי.

זאת (היתה צריכה להיות) הגיבורה האמיתית של הסרט. דני טילמן. האמא של.

ספוילר למי שבכל זאת רוצה לראות את הסרט: הסיפור לא נגמר טוב. המשפחה מצליחה לגרום לשימוע בקונגרס לכל הדמויות המעורבות, אבל כולן מצליחות למרוח את הועדה החוקרת, שלא ממש משקיעה מאמץ בחפירה בפרטים, וכך כולם יוצאים נקיים, ורק המשפחה נשארת לבד ביגונה. בסוף האם אומרת: עשינו את כל מה שיכולנו. מה שהיא לא אומרת (ולדעתי, היה צריך להיאמר) הוא: "חוץ מלעשות על זה סרט". זוהי הסיבה שהסרט הזה בכלל קיים. להוציא את האמת הזו לאור. אולי זו לא הסיבה מבחינת הבמאי, שנראה לי אופורטוניסט אמריקאי טיפוסי שעלה על סיפור טוב, עשה תחקיר מקיף, והכניס את הכל לתוך תבנית שחוקה ולוחצת. אבל מבחינת המשפחה, זה הצידוק שלהם לשיתוף הפעולה שלהם עם הסרט: לנסות ולהוציא את האמת לאור, או לפחות להציג את המערכת שהכזיבה אותם במערומיה. בחלק (קטן מדי) מהסרט הם גם מצליחים.

הקרנה נוספת של הסרט: 19/05, 14:00.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s