הערת שוליים: טעון שיפור

סרטו הראשון של יוסף סידר, "ההסדר", יצא בשנת 2000, והיה זה שפתח את הדלת לשטף ההצלחה של הקולנוע הישראלי בשנות ה-2000. הוא היה הסרט הישראלי הראשון שהביא למעלה מ-100 אלף צופים לקולנוע אחרי בצורת של שלוש שנים (הסרט הקודם שעשה את זה היה "עפולה אקספרס", ב-1997). אבל יותר מכך: כשהסרט יצא, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי התפעלות יוצאת דופן אצל מבקרי קולנוע. לא רק – "יפה, מרגש, חשוב", אלא בעיקר – "רהוט, שוטף, זורם, מקצועי". יוסף סידר היה הראשון בדור חדש של במאי קולנוע בישראל. דור שהגיע אל לימודי הקולנוע עם השכלה מוקדמת. דור שגדל על גירויים ויזואליים מולטי-ערוציים שלא היו חלקם של הדורות הקודמים, ולכן ההתמקצעות הטכנית היתה נתון שאיתו כבר הגיעו התלמידים החדשים לבתי הספר לקולנוע. הכשרוניים שבהם כבר הצעידו את הקולנוע הישראלי לפסגות חדשות.

יוסף סידר

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פרסי אופיר 2011: לא רואים עלייך

בשעה טובה.

כבר כמה ימים שאני הולך עם הרגשה שאין ממש תחרות. שהסרט של יוסף סידר לוקח בהליכה. ושגם לא כל כך מגיע לו ("הערת שוליים" סרט לא רע בכלל, אבל הוא גם די פגום בעיניי). אתמול ראיתי את "לא רואים עלייך" של מיכל אביעד במסגרת הקרנות האקדמיה. סוף סוף אני מרגיש שיש תחרות.  אמנם גם בסרטה של אביעד יש פגמים, אבל בעוד שיוסף סידר כבר עשה את יצירת המופת שלו ("בופור"), ולאורו של אותו סרט כל חריקה שלו ב"הערת שוליים" צורמת לי, מיכל אביעד היא בימאית דוקומנטרית משופשפת שמתנסה כאן לראשונה בסרט עלילתי, וכל חריקה בסרט שלה היא נסלחת בעיניי, בעיקר בגלל שיש ב"לא רואים עלייך" מספר לא קטן של סצינות מרגשות ומאוד אפקטיביות, שמצליחות לכסות בעיניי על מספר החלטות שגויות, שבעיניי הן זניחות יותר.

להמשיך לקרוא