הערת שוליים: טעון שיפור

סרטו הראשון של יוסף סידר, "ההסדר", יצא בשנת 2000, והיה זה שפתח את הדלת לשטף ההצלחה של הקולנוע הישראלי בשנות ה-2000. הוא היה הסרט הישראלי הראשון שהביא למעלה מ-100 אלף צופים לקולנוע אחרי בצורת של שלוש שנים (הסרט הקודם שעשה את זה היה "עפולה אקספרס", ב-1997). אבל יותר מכך: כשהסרט יצא, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי התפעלות יוצאת דופן אצל מבקרי קולנוע. לא רק – "יפה, מרגש, חשוב", אלא בעיקר – "רהוט, שוטף, זורם, מקצועי". יוסף סידר היה הראשון בדור חדש של במאי קולנוע בישראל. דור שהגיע אל לימודי הקולנוע עם השכלה מוקדמת. דור שגדל על גירויים ויזואליים מולטי-ערוציים שלא היו חלקם של הדורות הקודמים, ולכן ההתמקצעות הטכנית היתה נתון שאיתו כבר הגיעו התלמידים החדשים לבתי הספר לקולנוע. הכשרוניים שבהם כבר הצעידו את הקולנוע הישראלי לפסגות חדשות.

יוסף סידר

סידר עצמו המשיך גם הוא לגדולות עם "מדורת השבט" ב-2004 ו"בופור" ב-2007, שהיה הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לאוסקר אחרי הפסקה של 23 שנים. שילוב של יכולות טכניות גבוהות, נגישות לקהל הרחב (שהיתה חסרה מאוד בשנות ה-90 בקולנוע הישראלי) – ומבלי לוותר על איכויות של כתיבה ומשחק הביא ליוסף סידר הצלחה ביקורתית וקופתית מרשימה. ועכשיו חוזר יוסף סידר עם סרט רביעי, "הערת שוליים", ולמרבה הצער זהו סרט שמעיד על משבר יצירה.

מבחינה תסריטאית ומבחינת הדרכת שחקנים יוסף סידר עדיין מוציא תחת ידיו עבודות נדירות באיכותן, אבל מבחינה סגנונית "הערת שוליים" הוא סרט מבולבל. הוא נע כל הזמן בין הרצון להיות קליל ומצחיק לבין הצורך לדון ברצינות בדרמה שבין אב לבנו. הסצינה המרכזית בסרט, סצינה שלצורך הדיון נקרא לה "סצינת החדר הקטן", מדגימה את כל מה שטוב ולא טוב בסרט. הסצינה מגייעה לאחר כ-20 דקות, והיא מה שנקרא בעגה המקצועית "האירוע המחולל". בה מתחולל השינוי שיניע את העלילה.יוסף סידר מכנס מספר לא קטן של אנשים בחדר קטנטן וצפוף, ושם אחד מגיבורי הסרט, ליאור אשכנזי, מקבל הודעה חשובה. הדיון סביב ההודעה הוא טעון ודרמטי, והרגשות הגועשים עוברים היטב את המסך (בגלל משחק משובח וגם בגלל הדחיסות הסביבתית), אבל כשאנשים קמים ויש צורך בתנועה, נוצר מעין מחול כסאות סלפסטיקי. מה שעבד מצוין אצל שבי גביזון ב"האסונות של נינה" – השבירה המדויקת והפתאומית מרגעים מרגשים מאוד אל רגעים של צחוק רועם  – עובר אצל סידר במגושמות מסוימת. וכך גם כל הסרט – סידר מעמיס על סרטו מוזיקה קומית אינטנסיבית, ומשחק עם אין ספור טריקים ויזואליים, אבל הרגעים הכי טובים של הסרט הם הרגעים השקטים והדרמטיים. יש כמה כאלו בסרט, והם מצוינים, אבל הם טובעים בים של משחקים מיותרים. סידר נדמה לי כבמאי דרמה אדיר. נראה לי שקומדיה פשוט לא בדם שלו, והוא די נכשל בה, ובשילוב שלה עם הרגעים הרציניים.

ובאותה נשימה צריך להלל ולשבח את ההפתעה הגדולה ביותר של הסרט הזה: מיכה לבינסון בתפקיד המשנה. סיפור הסרט מתמקד בשני פרופסורים לתלמוד, אב ובן, בגילומם של שלמה בר-אבא וליאור אשכנזי. שניהם נותנים הופעה טובה, אבל מעליהם זורח האיש הזה, שידוע יותר כבמאי תיאטרון. לבינסון ממלא תפקיד של יו"ר ועדה שממונה על בחירות של אנשים שזוכים בפרס ישראל. יש לו גם יריבות עתיקה עם אחת הדמויות. את כל אלו מעביר לבינסון אל המסך בשקט מאיים וסמכותי. מזמן לא נראתה על המסך בכורת משחק כה מרשימה. להרגשתי פרס האופיר לשחקן המשנה כבר מונח לו בכיס.

יוסף סידר ומיכה לוינסון בפסטיבל קאן האחרון

בנוסף צריך לציין את הצילום האדיר של ירון שרף. הוא כבר הוכיח את יכולותיו המופלאות ב"שבעה" של רונית ושלמה אלקבץ, עליו כבר זכה בפרס אופיר. לא מן הנמנע שפרס נוסף ילך אליו על ביצועיו היפים והחכמים ב"הערת שוליים". במיוחד הרשימה אותי סצינה ספיציפית שבה ליאור אשכנזי לוחש משהו דרמטי באוזנה של עליזה רוזן, שמשחקת את אמו בסרט. פניה של רוזן בשוט הספיציפי הזה חצויות, ממש כפי שהיא מרגישה לאחר מה שנלחש באוזנה. פעולת בימוי מושלמת שמומחשת בעזרת צילום חכם ומדויק. יש עוד כמה רגעים כאלו בסרט, אבל אלו רגעים שבעיקר ממחישים את הפספוס שהוא "הערת שוליים". סרט שיש בו חומרים מופלאים, ורגעים מסוימים מרגשים, אבל הם טובעים בים של טריקים קולנועיים לא ממש נחוצים, ובעיקר, טון לא ברור של סיפור.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s