פרסי אופיר 2011: אוסטרליה שלי

בעיה, הסרט הזה.

נדמה לי שאני אהיה כאן בדעת מיעוט, מכיוון שמחיאות כפיים די נלהבות נשמעו בתום הקרנת האקדמיה שבה ראיתי את הסרט, אבל לטעמי האישי מדובר בסרט לא טוב.

אמנם ההפקה מאוד מרשימה, ונראית לגמרי חו"לית (והודות לעובדה שהסרט דובר ברובו פולנית, הסרט גם נשמע לגמרי חו"לי), אבל מתחת למעטפה הנוצצת נמצא סרט שהוא במהותו סרט הסברה של הסוכנות היהודית. לא יותר.

באוסטרליה יש סרטים טובים יותר

הסרט מספר על שני ילדים פולנים בשנות ה-60. הם שונאים יהודים, ואף משתתפים בפעולות חוליגניות אנטישמיות. ואז נודע להם שהם יהודים בעצמם, ואימם לוקחת אותם לישראל. שאר הסרט מלווה אותם בהתמודדותם עם העולם החדש. אין לי בעיה עם הסיפור, ואפילו לא עם מטרתו. אבל הוא לוקה מאוד דרמטית. נתחיל מזה שהשחקנים, אפעס, לא במיטבם (אם להשתמש בשפה עדינה), אבל זו לא הצרה הגדולה של הסרט. מה שהפריע לי באמת הוא היכולת הדרמטית הקלושה של הבימוי. כל סצינה בסרט, אבל ממש כל סצינה, נמצאת בסרט על מנת לקדם את העלילה. יש בזה משהו מאוד מלאכותי ולא אמין. לא יכול להיות שהילד נכנס לחדר בדיוק ברגע שנאמרים הדברים שהוא לא אמור לשמוע. או דוגמא אחרת: אחרי שהם מגיעים לישראל, האמא מחפשת עבודה. היא הולכת עם הילד הקטן, ונכנסת אל חדר אוכל מלא בגברים זועמים. היא ניגשת אל מי שהוא כנראה מנהל העבודה. היא מטיחה בו: אתה…(ואומרת לו את שמו הגלותי. אני לא זוכר בדיוק. לצורך הדוגמא, היא אומרת לו: "אתה משה יעקובוביץ'!"). הוא לא אומר מילה, והיא יוצאת. בדרך החוצה, הילד אומר לה: "הוא נראה כמו השטן". האמא עונה: "זה כי הוא השטן". "את מכירה אותו?" שואל הילד. "כן, מהגטו", עונה האמא. "את היית בגטו?!"  תוהה הילד. או! בשביל זה קיימת הסצינה הזו בסרט. בשביל הגילוי הזה. את אותו משה יעקבוביץ' לא נראה יותר בסרט. דרמה לא עובדת ככה. לא יכול להיות שכמעט ולא קיימות בסרט סצינות אווריריות, סצינות שלא קורה בהן כמעט כלום, אבל דווקא דרך הסצינות האלו אנו לומדים להכיר ולהתקרב אל הדמויות. קולנוע, הרי, הוא אמנות השקר. אני נהנה להתמסר לאשליה. אבל אם האשליה נחשפת במערומיה, אז הסרט עשוי לא טוב. אם אני לא מאמין לדבר שקורה בסרט, מכיוון שכל רגע ב"אוסטרליה שלי" נרקם כמניפולציה שקופה של הבמאי, ולכן אין לו בכלל אפקט דרמטי, אז כנראה שמשהו בכתיבה ובבימוי של הסרט מאוד לוקה בחסר.

"אוסטרליה שלי" הוא לטעמי סרט שיכול לעבוד נהדר בכינוסי עידוד עליה. בתחרות פרסי האופיר לתואר הסרט הישראלי הטוב ביותר של 2011 אין לו מקום.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “פרסי אופיר 2011: אוסטרליה שלי

  1. ברכות על המעבר. כמו כן – לא נראה לי שאתה בדעת מיעוט, גם אני לא חיבבתי בכלל את הסרט, אם כי לא בהכרח מהסיבות שציינת. אני גם לא מסכים שמדובר בסרט סוכנות: כ"כ הרבה אנשים מתנהגים באופן מגעיל לילד הקטן שזה כמעט וגובל באנטישמיות.

  2. מצד שני – נמס בגשם הפתיע אתמול לטובה. יופי של סרט
    ==============
    איתן לפידלר: אז אני אהיה במיעוט לגבי הסרט הזה. "נמס בגשם" סרט נורא בעיניי. אני אעלה עליו פוסט ביום שישי.

  3. אוי, כמה שאני חולקת עלייך. "אוסטרליה שלי" – סרט מרגש ומקסים עדין בהתפתחויות שקורות בו ומלא הומור ועצב. הסרט מעלה שנה בחייו של ילד מנקודת ראותו הוא.
    הילד עובר מהפך מאוד גדול מחיים של חבורת רחוב בפולין לחיים של ילדים בקיבוץ עם הרבה תום.
    הסרט גם עומד על ההתפתחות והשוני והקשיים שעוברים האמא ואחיו הבכור בעליה לארץ.
    ואשר לאיתן וייץ – לדעתי אין לך הבנה קולנועית ואין לך הצניעות לדעת זאת.
    מה פרוש סצנות אווריריות? מנקודת הראות של הילד הסצנה עם מרקוביץ' מגלה לו עוד טפח מחייה של אמו… זו רק דוגמה לחוסר ההבנה שלך. הסרט הוקרן בפולין ותגובת הבמאי הפולני אנדרה ווידה לסרט הייתה: אני יודע עד כמה קשה לעבוד עם ילדים וכאן נעשתה עבודה מעולה ולדעתי הילד הקטן הולך להיות תגלית בקולנוע הפולני.
    ברכה וקוב

  4. הרשה לי להיות אחת מהחולקות עליך.
    בעניי, כפי שכבר הגיבו כאן, פספסת משהו בהבנת הסרט.
    כמי שעבדה עם הסוכנות היהודית, אני יכולה להגיד לך שהם מצידם היו גונזים חלקים נכבדים בסרט אם לא את כולו.
    הסרט מדבר על הגירה! לא על עליה אידיאולוגית כמו שאנו רגילים לראות בקולנוע הישראלי, אלא על הגירה מתוך מצוקה.
    והגירה, כמו הגירה היא כואבת וקשה. הסרט מראה את הניסיונות והרצון להשתלב לצד הקשיים, הריחוק, הניכור, הבדידות.
    מהבחינות הללו הסרט, בעניי, כתוב טוב ומבוים ברגישות.
    הסרט ביקורתי ומראה גזענות אחת למול גזענות אחרת. הילדים לא ישתלבו בארץ עד שיהיו כמו כולם. ויקריבו מחיר כבד.
    את הסרט מחזיקים שלושה שחקנים מוכשרים ביותר.
    האמא נפלאה!! וכן, גם דרמתית, נכון.
    הביקורת שלי הייתה אם כבר על העריכה, הצפיפות של הטיפול בנושאים יצרה לי עומס. בעניי סידור אחר של הסצנות
    בקיבוץ היה מאוורר את הסרט.

  5. יש עוד שתי הקרנות אולי כדאי שתלך לראות שוב כי לא הבנת
    לא שאין לי ביקורת על הסרט אבל סרט תעמולה הוא לא.
    ניראה לי שראית אותו בעניים סטריאוטיפיות.

  6. אוסטרליה שלי הוא סרט אישי מאוד ויוצרו למרות השנים שחלפו, שומר את נקודת המבט הילדית , ללא שיפוט ,ללא התנשאות וברעננות מרגשת.
    למרות שהוא מתרחש בשנות ה60 – יש בו אמירה עכשווית ואוניברסאלית על קשיי הגירה ,בניית זהות , ויחסים אנושיים.
    לא בכדי הגיב הקהל בהקרנה כפי שהגיב – היכולת של הבמאי לעבוד עם שחקנים ילדים ולהוציא מהם סצינה יפיפיה כמו למשל זו של שני האחים בתחתונים בחוף הים לא יכולה להשאיר את הצופים אדישים.
    מבלי להיות קנטרננית – אני מצטרפת להצעה של יורם שליט – לך לראות את הסרט בשנית – הוא ראוי לזה!

  7. אחר הצפיה באוסטרליה שלי חשבתי שהסרט האישי והקטן הזה שובר את ההתיחסות ל"עליה". סוף סוף עיסוק בהגירה ולא בעליה. הסרט חף מאידיאולוגיה. אפה מצאת ציונות? ובנוםף, ארץ ההגירה רחוקה מלהיות גן עדן. בקיבוץ הקללה הנוראה ביותר היא "גוי" כמו "ז'יד" בפולין.
    גם אני אהבתי את הסצנות שלא ממש מקדמות את הסיפור והייתי שמחה לראות עוד כאלו. כמו הסצנה בים וכמו הסצנה שהזכרת., שהיא סצנה שבמהלכה אישיות האמא נחשפת מכמה כיוונים וכן, היא היתה בגטו. דוקא העובדה שאת משה יעקובוביץ זה לא פוגשים יותר ואין שום המשך לסיפור הזה, מצאה חן בעניי.
    האם העובדה שהשואה מוזכרת ושמדובר בהגירה לישראל, מה שקוראים עליה, גרם לך לשלוף את הקופסאות המוכרות? מצטרפת לתגובות שמציעות לך לראות שוב את הסרט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s