חצות בפריס: מה זה מוזה

ברוכים הבאים לפוסט ה-100 . כיפק היי לי.

===============================================================================

לחברי האקדמיה שביניכם, וגם לשאר: הפוסט על "נמס בגשם", סרטו של דורון ערן שהוקרן שלשום בהקרנות האקדמיה, יעלה מחר. לא לדאוג.

===============================================================================

יש גם בונוס בסוף. כדאי.

==============================================================================

משנת 2005 וודי אלן נודד בעולם. הקטליזטור לנסיעות האלו הוא כלכלי – למרות המעמד שלו, היה לו קשה למצוא מימון לסרטיו – אבל מסתבר שהקריירה שלו, שדשדשה בתחילת שנות ה-2000, קיבלה זריקת עידוד מחודשת עם מעברו של וודי אלן לאירופה. בהתחלה הגיע אלן לאנגליה. "נקודת מפגש" (במקור "Match Point". אוף, המתרגמים האלו) הזרים חיים חדשים ליצירה של וודי אלן. פתאום כל המבקרים שבו והיללו את אלן אחרי שכבר קברו אותו בשנים שלפני כן. אחרי הסרט הזה באו עוד שניים אנגליים ("סקופ" הבינוני ו"חלומה של קסנדרה" המשובח) – אבל שניהם לא הצליחו לשחזר את הצלחת "Match Point". ואז הגיעו הספרדים. "ויקי כריסטינה ברצלונה", שבעיניי הוא סרט מקסים, אבל רחוק מגאונות, שוב הפנה אליו זרקורים. המבקרים אהבו בסך הכל, וגם הקהל רץ לראות. פנלופה קרוז אף זכתה באוסקר (מוצדק) על משחקה בסרט. ואז חזר אלן לארה"ב. השנה, אחרי סרט אמריקאי אחד ("מה שעובד" המצחיק) ועוד אחד אנגלי  ("כשתפגשי גבר זר" הבינוני) חוזר אלן לטייל באירופה. הפעם – פריס, צרפת. ומצפייה בסרט עולה המסקנה המשמחת שמשהו בפגישה עם ערים זרות מפעיל אצל וודי אלן את מיצי היצירתיות. "חצות בפריס" הוא סרט יפהפה וחכם, מלא דמיון ומרגש, והוא שוב מעלה את וודי אלן על הסוס. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת