פרסי אופיר 2011: פלנטה אחרת

באמת רציתי לאהוב את הסרט הזה. יש בו שילוב של סגנונות קולנועיים לא קונבנציונאלי, ויש בו סיפור שקשור לשואה שמוגש בצורה לא רגילה. אבל בסופו של דבר יצאתי מאוד מאוכזב מ"פלנטה אחרת".

מדובר בסרט דוקומנטרי-מוקומנטרי העוקב אחר צוות הפקה שנמצא במסע אחר דמות מיתולוגית ששרדה את השואה לבד, ביערות, עם החיות, בשלג. במשך כשעה ורבע הסרט עוקב אחר צוות הצילום (ישראלים וצרפתים) נוסעים הלוך ושוב ברכבת הטרנס סיבירית ומנסים לדלות רמזים בנוגע להימצאו של אותו ניצול שואה ידוע. כל אחד אומר משהו אחר. והצוות עובר הרפתקאות משונות. הבעיה שלי היתה שלא הבנתי מה הקשר של צוות הצילום לאותו מישקה, שאחריו הם מחפשים. מדוע הם כל כך נואשים למצוא את אותו ניצול. מדוע הם מוכנים לעבור מרחקים עצומים במדינות זרות, ובקור מושלג ומקפיא, בשביל למצוא את האיש הזה. למה הם מוכנים לעבור את כל ההרפתקאות הביזאריות שהם עוברים.מה המשמעות האישית והפרטית של אותו מישקה מיתולוגי בשביל הבמאי ולמה הוא כל כך נחוש להמשיך במסע. הסיבה היחידה שאני מצאתי היא : כי אני רוצה לעשות סרט. ולא רק זה: אני רוצה לעשות סרט מיוחד. לא כמו כולם. בשבילי זה לא מספיק. וגם אם כן: לא הבנתי מה הדחיפות הגדולה של הבמאי לגמור את הסרט שלו.

יוצא מזה שלא איכפת לי מכל הדברים שקורים לו (מפיק שנדרס בסצינה ביזארית, שלי נראתה כאילו שנשלפה מתוך סדרת ג'ק-אס, וחתונה משונה עם בחורה שלא פגש מעולם). הדמות של הבמאי היא איש חסר הבעה, וכל המסע הזה בעיקר גירדתי בראשי וחשבתי: "נו, אז מה?". בנוסף, התסריט של הסרט הזה, כמו שהוא, לא מתקדם לשום מקום. במשך שלושת רבעי סרט הם מדברים עם אנשים שונים. חלק אומרים להם: "מישקה נמצא שם", ואז הם מגיעים והוא לא שם (או שזה לא הוא). וחלק אומרים שהוא בכלל פיקציה, והוא לא קיים בעצם. אבל אין התקדמות מאחד לשני. אין כאן חקירה בלשית שעיקרה איסוף רמזים עד לסגירה על הסיפור האמיתי. וגם אם אני מבין שסרט מסע בעיקרו אינו על המסע החיצוני שהוא מתאר, אלא על המסע הפנימי שהדמויות המחפשות עוברות, אין לי כאן ממש דמויות שלוקחות אותי למסע. יש כאן, בעיקר, משחק סגנוני קולנועי (מיותר לטעמי, אבל חביב כשלעצמו) בשחזורים קולנועיים עם תוספות של סריטות על התמונה, כאילו בשביל האותנטיות, ועוד לא מעט פולקלור רוסי-סיבירי, שמשאיר אותי אדיש אליו, מכיוון שאני לא חווה אותו דרך הדמויות, אלא יותר כ"מסע אחר". ואני די משתעמם מסרטי "נשיונל ג'יאוגרפיק".

הבמאי ואשתו החדשה בערבות סיביר. מסע אחר.

ואז מגיעה רבע השעה האחרונה. אדם אחד יושב מול המצלמה ומספר על ההישרדות שלו במלחמה. האיש מרתק, הסיפור שלו יפה ומעניין, והצורה שבה הוא מוגש סוחפת (למרות שהשחזורים המושתלים בין לבין נדמים לי מיותרים). אני בכוונה משתמש במילים "יפה ומעניין" מכיוון שלא ממש איכפת לי אם הסיפור נכון או לא, או אם הוא קרה או לא. הרי כל הסרט לפניו הוא מעין משחק קולנועי לא מחייב ולא ממש מעניין. אבל האיש שמחזיק את החלק האחרון של הסרט הוא דמות קולנועית מלאה שהייתי שמח לקבל עוד ממנה. למרבה הצער, הוא מגיע רק בסוף מסע לא מעניין שהשאיר אותי אדיש.

בסופו של עניין: זה לא ש"פלנטה אחרת" הוא סרט רע. לא ממש סבלתי ממנו. אבל נשארתי אדיש לגביו לכל אורך הצפייה, והוא לא ממש עניין אותי.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פרסי אופיר 2011: פלנטה אחרת

  1. ראינו את אותו הסרט ? כי מה שאני ראיתי בפסטיבל דרום היה אחד הסרטים המדהימים ועוצרי נשימה שראיתי אי פעם. מצחיק, משעשע, מרגש. פנינה קולנועית

  2. אני חושב שקלעתי היטב לרוח הסרט. סרט שנעשה על מנת לעשות סרט. יש רגעים יפים, אבל אין סיפור, במובן של "סיפור".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s