פרסי אופיר 2011: אוסטרליה שלי

בעיה, הסרט הזה.

נדמה לי שאני אהיה כאן בדעת מיעוט, מכיוון שמחיאות כפיים די נלהבות נשמעו בתום הקרנת האקדמיה שבה ראיתי את הסרט, אבל לטעמי האישי מדובר בסרט לא טוב.

אמנם ההפקה מאוד מרשימה, ונראית לגמרי חו"לית (והודות לעובדה שהסרט דובר ברובו פולנית, הסרט גם נשמע לגמרי חו"לי), אבל מתחת למעטפה הנוצצת נמצא סרט שהוא במהותו סרט הסברה של הסוכנות היהודית. לא יותר.

באוסטרליה יש סרטים טובים יותר

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פרסי אופיר 2011: 2 בלילה

לא מזמן יצא לי לראות את הטריילר של "שניים בלילה". מאז אני מסוקרן מאוד מהסרט הזה. ואתמול ראיתי אותו בהקרנת האקדמיה. שורה תחתונה: את מה שהטריילר הבטיח, הסרט קיים, ואף הרבה יותר מכך.

שניים בלילה – הטריילר

שני אנשים, בחור ובחורה צעירים, מחפשים חניה בתל אביב. זהו, פחות או יותר, תמצות העלילה של הסרט. אבל יש ב"שניים בלילה" הרבה יותר מכך. להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2011: לאן נעלם משה איבגי

אפשר להתחפש לשניצר, ולקטול את הסרט-בדאווין הזה מפה ועד הודעה חדשה.

אפשר גם לכתוב בקיצור:

חבר'ה,

תחרות פרסי האופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע היא מגרש המשחקים של הגדולים. לכו הביתה, ותחזרו כשתדעו לעשות סרטים.

Next

נ.ב. וכל זה אשמת האקדמיה, כמובן. כמו שיאיר רוה אומר כבר שנים (למשל, בפוסט הזה מ-2006): רק סרטים שכבר הופצו צריכים להתמודד. זה היה חוסך זמן וכסף מיותרים, ומחזק את הקשר בין הקהל הישראלי לסרט הישראלי (שהרי בכל שנה הוא יושב מול טקס האופיר, ומגרד בפדחתו למראה הסרטים המתמודדים שאת רובם הוא לא מכיר. חלקם אפילו לא מופצים בכלל).

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

הפרקליטה: I'll be there for you

אתם זוכרים סרט מלפני 20 שנה בערך בשם "רוח רפאים"? וופי גולדברג לקחה אוסקר משנה (מוצדק) על ההופעה שלה בסרט. פטריק סווייזי ודמי מור שיחקו שם זוג. כשסוויזי נרצח, הוא נשאר כרוח רפאים לברר את נסיבות רציחתו, ווופי גולדברג, כמדיום, מתקשרת ועוזרת. היתה עוד דמות אחת שם: החבר הכי טוב של סוויזי, שבהמשך הסרט מתבררים עליו כמה דברים. לשחקן קוראים טוני גולדווין.

טוני גולדווין ב"רוח רפאים"

השחקן הזה לא היה מוכר מדי לפני הסרט, וגם אחרי הסרט לא ממש שמעו עליו. הוא גם התחיל לביים, בעיקר בטלויזיה, אבל גם קצת סרטי קולנוע, אבל אף אחד לא ממש השאיר חותם. ואז הגיע "הפרקליטה". כשהלכתי לראות את הסרט ידעתי שמככבים בו הילארי סוואנק, שזכתה פעמיים באוסקר בעבר (תפקיד אדיר ב"בנים אינם בוכים", והופעה מצוינת נוספת ב"מיליון דולר בייבי" של קלינט איסטווד) וסם רוקוול, שאמנם שמו פחות מוכר לקהל הרחב, אבל יש מי שמכיר אותו כבר כשחקן איכותי, והוא כבר הוכיח את עצמו בסרטים כמו "ירח" ו"וידויים של מוח מסוכן". ידעתי שאני יכול לסמוך על השחקנים הראשיים בסרט להביא את המיטב. אבל לא ידעתי מה לצפות מהבימוי. חששתי שהוא יהיה הוליוודי טיפוסי, אובר-דרמטי, ורק קיוויתי שהוא לא יקלקל יותר מדי. מאוד שמחתי לגלות שמדובר בסרט עדין ומאופק, ודווקא בגלל זה, מרגש עד דמעות. להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2011: אחותי היפה

או…תענוג. איזה כיף של סרט.

תחייתו של הסרט הערבי. ערן קולירין אמר פעם שהבסיס ל"ביקור התזמורת" היה איזושהי קינה על המוסד של צפייה בסרט ערבי ביום שישי בערב. אז הוא רקם סיפור סביב זה, ועטף אותו בסגנונו הייחודי. קרן ידעיה, לפני שנתיים, ביימה את "כלת הים" (סרט שמאוד אהבתי). היא לקחה את החומרים של הסרט המצרי, ולשה אותם למשהו מודרני, חדש, וייחודי משלה. בא מרקו כרמל ואומר: למה ללוש? למה לשנות? החומרים של הסרט הערבי הקלאסי טובים כמו שהם. מרקו כרמל אוהב אותם כמו שהם, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. אל "אחותי היפה" מביא כרמל את החומרים הכי פשוטים והכי בסיסיים: אהבה אסורה, משחקי כבוד, פטריארכליות גברית, כישופים ואמונות טפלות (או ליתר דיוק: שיחות עם המתים). אבל בעוד שלמה שקרן ידעיה עשתה אפשר לקרוא ניאו-בורקס, מרקו כרמל סרט ישראלי במובן הכי בסיסי וראשוני של המילה.

העיקר ב"אחותי היפה" הוא להמשיך לקרוא

לאור היום: השודד הנודד הבודד השורד

במרתף חשוך, במעברים סמויים מעין, בשקט ובלי פרסום, עדיין חי לו קולנוע דיזנגוף, ביתם של סרטי שפירא. זו לא האכסניה הכי מזמינה לראות סרטים, אבל מדי פעם, פשוט אין ברירה. הייתי שם היום, וראיתי את "לאור היום" (במקור: "השודד". למה המפיצים צריכים לסבך דברים גם כשלא צריך?). מבקר קולנוע ידוע שפגשתי לפני שנכנסתי לסרט אמר לי שהוא לא הספיק לראות את "השודד/לאור היום", וגם שמשום מה לא היו לסרט הזה הקרנות עיתונאים. משונה. "לאור היום" הוא סרט טוב מאוד בעיניי, אבל גם כזה שצריך דחיפה מסיבית של ביקורות. הסרט מוצג רק בשלושה בתי קולנוע ברחבי הארץ (ורק באחד בתל אביב). זה סרט שצריך חשיפה תקשורתית על מנת שידעו שהוא קיים. וכדאי שידעו. רק אור סיגולי כתב עליו כבר, כשהוא ראה אותו בפסטיבל חיפה (גם אני הייתי באותו פסטיבל, אבל פספסתי את הסרט הזה). אני מסכים עם אור: זה סרט שדורש סבלנות, אבל הוא שווה את המאמץ.

לאור היום. ראן שודד ראן

להמשיך לקרוא

אהבה ושוקולד: קטן, חמוד, ומתוק

לפני הכל: בשבוע שעבר עלה על המסכים, בין היתר, גם סרט צרפתי שנקרא "שקרים יפים". ראיתי אותו לפני כמה חודשים, במסגרת הפסטיבל הצרפתי בסינמטקים, וכתבתי עליו כאן. מומלץ.

==============================================================================

לא כל סרט צריך להיות יצירת המופת של העשור. לא כל סרט צריך להיות בעל משמעות פילוסופית יוצאת דופן. יש גם סרטים קטנים, מאוד לא חשובים, בשני מימדים (זוכרים? עדיין יש דבר כזה), בלי פיצוצים ואפקטים, בלי אקשן, ועדיין – הם מקסימים ושווים לגמרי את מחיר הכרטיס. כזה הוא "אהבה ושוקולד" שיצא בסוף השבוע האחרון למסכים בארץ. להמשיך לקרוא