יום ירושלים

כשהתפרסמה התכניה של פסטיבל ירושלים הייתי קצת מאוכזב. כל מיני סרטים שאני עוקב אחריהם (למשל כאן), ואני מסוקרן לצפות בהם, לא הגיעו לפסטיבל. בנוסף, את רוב הסרטים הישראלים החדשים כבר ראיתי בהקרנות האקדמיה, ומעט מאוד מכל השאר באמת סיקרן אותי. תוסיפו לזה את תפרנותי הקבועה, ואת העובדה שבן אדם צריך לעבוד כדי לאכול, ועבודה גוזלת זמן, ותבינו שלא יכולתי להקדיש לפסטיבל ירושלים השנה הרבה זמן. למעשה, מתוך עשרת ימי הפסטיבל, ביקרתי בירושלים רק ביום אחד. אתמול. אבל נהניתי כהוגן.

אם רוצים לעשות את זה כמו שצריך, צריך לשכור אוטו. קבעתי לעצמי את הסרט הראשון ב-10:15 בבוקר, ואת האחרון ב-22:00. להיסחב עם אוטובוסים בהלוך (ובעיקר בחזור, בחצות) זה די מסובך. אז  בדקתי מחירים, ומצאתי שזה לא ממש יקר. 145 ש"ח ליום (לא כולל דלק). יצאתי מוקדם מהבית, והגעתי לסניף השכרת הרכב בהרצליה פיתוח ממש בפתיחה, ב-08:00. אחרי כמה פרוצדורות שארכו כרבע שעה יצאתי לדרך, רגוע עם מספיק זמן ספייר. אבל הדרך לירושלים התארכה. חצי מכביש ירושלים תל אביב היה פקוק. כל כמה דקות הבטתי בשעון וחשבתי: טוב, אז אולי אוותר על הקפה שרציתי לשתות. טוב, לא נורא, אני אגיע בזמן לסרט. ב-09:45 כבר נכנסתי לעיר ירושלים. וגם בתוך העיר היה פקוק. הגעתי לקופות הסינמטק עם הלשון בחוץ ב-10:05. לקחתי את הכרטיסים שהזמנתי מראש, והלכתי לשבת באולם הקולנוע ולהירגע. כשיצאתי מהסרט הראשון של היום חשבתי שגם אם שלושת הסרטים האחרים לא יהיו טובים, כל הטרחה היתה שווה, בגלל שהסרט הראשון של היום היה מהמם.

בלדה טריסטה – אלקס דה לה איגלסיה (ספרד)

אני מכיר את היצירה של הבמאי הזה. ראיתי 4 סרטים שלו בעבר. בעיניי "בלדה טריסטה" הוא הטוב בסרטיו. דה לה איגלסיה הוא במאי טראש שמשתמש בסרטיו בהגזמות פראיות, הומור מטורף, ובעיקר פאן קולנועי טהור. "בלדה טריסטה" בעיניי לוקח את כל היכולת הקולנועית הסוחפת של דה לה איגלסיה לכיוון הקצת יותר רציני, וכל זאת, מבלי לאבד את חוש ההומור ואת כשרון ההמצאות הקולנועיות האין סופי שלו. התסריט מלא טוויסטים מפתיעים, אבל בבסיסו הוא מאבק אחד ארוך, ממושך, וזב דם מאוד (ותסמכו על דה לה איגלסיה שהדם באמת ינזול בכמויות) בין שני גברים על ליבה של בחורה. שניהם ליצנים בקרקס (אחד, השמח, גם אימפולסיבי ואלים; השני, הליצן העצוב, טוב לב, אבל גם הוא הופך מהר מאוד לחיה צמאת דם ונקמה). אל תוך העלילה מזריק דה לה איגלסיה תחנות משמעותיות בחיי האומה הספרדית במאה האחרונה (אני לא ממש בקיא בהיסטוריה הספרדית, אבל נראה לי שההתנקשות בחיי בכיר בממשל של פרנקו שמשובצת בסרט אכן קרתה במציאות). נראה לי שבכך ניסה דה לה איגלסיה להגיד משהו על הטבע הספרדי, ועל האופי האלים שטבוע בספרדיות. יש באופי הזה משהו סקסי, אבל כמובן, יש בו הרסניות עצומה. בסוף הסרט מגיע דה לה איגלסיה למסקנה שאין מה לעשות, האופי הזה טבוע עמוק בנשמה הספרדית, ואי אפשר לשנות את זה.

ליצן קטן שלי אולי תרקוד איתי

דה לה איגלסיה קולנוען אדיר (הרגע שבו מתאהבת הדמות הראשית בנערה הוא רגע קולנועי נפלא. ויש עוד לא מעט כאלו בסרט), הוא סוחף את מי שמוכן ללכת איתו למסע מטורלל ברכבת הרים משתוללת, ובניגוד לסרטיו הקודמים, שהיו פאן טהור, לסרטו האחרון יש ערך מוסף שהוא מעבר להערות הפנים קולנועיות הרגילות שלו. סרט סופר-מומלץ, "בלדה טריסטה".

כשיצאתי מהסרט הספרדי שמתי לב פתאום שיש לי הרבה זמן להרוג עד ההקרנה הבאה. ארבע שעות וחצי.

דבר ראשון, הייתי רעב. חיפשתי לאורך רחוב עמק רפאים סטקייה מכובדת, אבל שום דבר לא נראה לי מעניין, אז התפשרתי על מקדונלדס (חוץ מזה, היה חם. כמה אפשר להסתובב בחוץ). חזרתי למזגן של הסינמטק, ואז, במקום להשתמעם ארבע שעות, מצאתי את עצמי מנהל שיחות על קולנוע עם כל מיני אנשים שניקרו בדרכי. פגשתי גם את אורון שמיר מסריטה, שהכיר לי את אור סיגולי מסריטה. הם אכלו סלט ועוד משהו בלתי מזוהה, ואני רק שתיתי קולה. בדרך גם עלה רעיון (שאולי עוד יקרה) לשיתוף פעולה בעניין פרסי האופיר (נותרו עוד שמונה הקרנות אקדמיה. ואחר כך הצבעות). אחר כך פגשתי את יאיר רוה שהכיר לי את אבנר שביט. אמרתי לשביט שהטוויטרים שלו מאוד משעשעים, וגם שטעמו הקולנועי מאוד שונה משלי. מצד שני, יאיר רוה אמר לי את אותו הדבר ("איזה טעם משונה יש לך" הוא אמר לי). מפה לשם עבר הזמן במהירות מהנה (הרי אי אפשר באמת להרוג את הזמן) והגיע הזמן להקרנה השניה.

היו זמנים באנטוליה – נורי בילגה ג'יילאן (טורקיה)

את השם של ג'יילאן אני שומע כבר קרוב לעשור. הוא נחשב לאחד הבמאים המובילים בעולם, ופסטיבל קאן שומר לו ספוט פנוי בכל פעם שיש לו סרט חדש. המבקרים נופלים ומהללים – ואני מעולם לא ראיתי סרט שלו. עד אתמול. קצת נרתעתי מתיאורי הביקורת שסיפרו שג'יילאן עושה סרטים ש"לא קורה בהם כלום", ושעיקרם "שוטים סטטיים וארוכים". אבל כשהתחילו להגיע דיווחים מקאן האחרון (ואח"כ בכתבות המקדימות לפסטיבל ירושלים) שמדובר ביצירת מופת, החלטתי שהגיע הזמן שהפעם אבדוק את הנושא. בסופו של עניין (א-ר-ו-ך מאוד. עניין של 157 דקות) אני חושב שמדובר בקולנוען מעניין מאוד, אבל גם מדובר בסרט ארוך מדי, שיש לו מה להגיד, אבל אפשר גם היה להגיד אותו באותה אפקטיביות ב(הרבה)פחות זמן.

סיפורי (פוגי) עמים. מפקח המשטרה ב"היו זמנים באנטוליה"

ג'יילאן אכן מצלם את סרטיו בשוטים ארוכים ויפהפיים, והוא מרבה להשתמש באפקט הדיבור אוף-קמרה. אנו רואים שיירת מכוניות נוסעת, ושומעים שיחה ארוכה שמתנהלת בין נוסעיה של אחת המכוניות. יכולות לעבור כמה דקות של שיחה מבלי שנראה את הדוברים. זאת ועוד: חוט השדרה של העלילה סובב סביב חיפוש לילי אחר גופה. אבל זה די ברור שזה לא ממש מעניין את ג'יילאן. זה רק תירוץ להתלוות לאנשים האלו. בזמן ששיירת המכוניות עוצרת, והשוטר החוקר יורד עם החשוד ברצח לשדות לחפש את הגופה, ג"ילאן נשאר בעיקר עם האנשים שנשארו ברכב (הנהג, הרופא שמתלווה, המפקח הכללי). אנו מקשיבים לשיחות שלהם (לפעמים כשפניהם נוכחות במסך, ולפעמים רק על רקע צילומי נוף). שיחותיהם של האנשים נעות בין ענייני דיומא לבין ציטוטי שירה ופילוסופיה, ואף סיפורים מיתולוגיים (אחד מרכזי, שחוזר כמה פעמים בסרט, נוגע לאישה שנפטרה בלי סיבה נראית לעין, לאחר שהיא באמת חזתה את תאריך מותה מספר חודשים לפני כן).

נדמה לי שג'יילאן רצה לומר משהו על הקשר בין פוקלור ומיתולוגיות לבין המציאות, והאמת שלקראת הסוף אכן יש סצינה אחת מרגשת עם גילוי שלא ראיתי אותו בא, אבל נדמה לי שבחלקים מסוימים בסרט מחשבתי נדדה למקומות אחרים, כי לא ממש התחברתי לדמויות האלו. לא ממש הרגשתי אותם. או במילים אחרות: אני לא יכול להתרגש מפרח יפה. אני יכול להתרגש מאדם שמתרגש מפרח יפה. "היו זמנים באנטוליה" הוא פרח יפהפה בעיניי, אבל האנשים שבו לא משכו אותי פנימה.

לא היה לי הרבה זמן (רבע שעה) להתאושש מהסרט הטורקי לפני שנכנסתי לסרט הישראלי.

איש ללא סלולרי – סאמח זועבי (ישראל)

השילוש הקדוש: האב, הבן, והסלולר

דווקא מאוד סיקרן אותי הסרט הזה. מה שהוגדר כקומדיה ערבית ישראלית התגלה כסרט שטוח ושטחי, אם כי, בגלל האוירה הקלילה, לא נורא כל כך. עיקר הסרט סובב סביב מאבק של תושבי כפר ערבי בגליל נגד אנטנה סלולרית המוצבת בשדות שלהם. זה כמובן מסמל את המאבק של הערבים נגד הכובש היהודי, אבל במקום להתמקד במאבק האחד הזה, הסרט מתפזר מדי, ומזכיר כמעט בכל רגע (גם במפורש, בוויס-אובר או בטקסט שיוצא מפי הדמויות עצמן) שמדובר בערבים שנלחמים על כבודם מול היהודים. יש משהו לא כל כך אינטלגנטי בסרט שמסביר את עצמו (חזור והסבר), אבל כמה רגעים משעשעים, ודמות קולנועית אחת נפלאה (זאת של האב של הגיבור) מצליחה להעביר את הסרט הזה בנחמדות, למרות חסרונותיו הבולטים.

אחרי הסרט הזה הייתי כבר עייף, ודי מרושש (כבר לא היו לי מזומנים בכיס), אבל לא היה לי זמן ללכת למשוך כסף, אז חיכיתי כ-40 דקות להקרנה האחרונה של הערב, סרט שלא היה אמור להיות כבד מדי. והוא אכן היה חביב למדי

צ'יקו וריטה – פרננדו טרואבה (ספרד/ קובה)

טרואבה הוא במאי ותיק וידוע בספרד. הוא אפילו זכה בעבר באוסקר ("התקופה היפה בחיי", זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר ב-1994. סרט די טיפשי לטעמי). צ'יקו וריטה הוא סרט אנימציה די נעים ומלטף. בבסיסו הוא דרמה רומנטית על שני אנשים שנועדו זה לזו, אבל נסיבות החיים מונעות מהם להתאחד ולחיות יחדיו. שניהם מוזיקאים (היא זמרת, הוא פסנתרן) ולכן הסרט מוצף במוזיקת ג'ז יפה, ועל רוב הסרט שורה מלנכוליה קלילה ומלטפת.הסרט נוגע-לא נוגע, נמנע בכוח מלסחוט דמעות, אבל גם מספיק יפה ומעניין בכדי שיהיה איכפת לי מהדמויות שבמרכזו.

צ'יקו וריטה מנגנים פסנתר. נעים ומלטף.

בסך הכל, לא מדובר באמנם בסרט גדול, אבל כסיום נעים ליום מהנה, הוא עשה את העבודה.

וכמובן שאחרי כל זה, הייתי עוד צריך לנהוג כשעה חזרה הביתה. הייתי כבר די עייף, אבל מספיק ער בשביל לנהוג. לא הייתי מספיק ער בשביל לכתוב את הפוסט הזה אתמול בלילה, אז הלכתי לישון, ואחרי שהחזרתי את הרכב השכור הבוקר ישבתי לכתוב את הפוסט הזה. היה סבבה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

מחשבה אחת על “יום ירושלים

  1. הי איתן, שבת שלום.
    מאחל לך המון הצלחה עם הבלוג היצירתי ומחמם הלב שלך.
    אשתף אותך בהמשך בחוויות מהסינימטק החדש בריקיוויק….
    מקווה להנות מחר בסרט הסמוראים של טקאשי מיקה.
    רוני , בני הרצליה כדורסל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s