פרסי אופיר 2011: סיכום השלב הראשון

26 סרטים.

פאקינג עשרים ושישה סרטים ישראלים חדשים (ועוד כמה שפרשו בדרך)(ועוד כמה שלא ניגשו בכלל).  זה מספר אדיר. תעשיית קולנוע של ממש. אז כמובן שכמה מהסרטים לא היו צריכים להיות מוקרנים. וכמה מהם גרועים ואיומים. אבל היו גם לא מעט טובים מאוד, וגם כמה מצוינים.

בחודשיים האחרונים ראיתי את כולם, וכתבתי על כולם כאן באתר. כאן מרוכזים כל הפוסטים, למי שרוצה תזכורת. היום אני רוצה לעשות סקירה כוללת, לקראת פרסום רשימת המועמדויות בעוד כשבועיים-שלושה.

זאת להערכתי שנת מבחן מעניינת מאוד מבחינת סגנון. האם האקדמיה תעדיף את הסרטים הממסדיים, שקיבלו תמיכה כספית נדיבה (גם מחו"ל), ושבסגנונם הם אירופיים לחלוטין ("הנותנת", "השוטר", "עמק תפארת"), או שהסרטים הקטנים העצמאיים יצליחו סוף-סוף להשיג דריסת רגל גם מבחינת פרסים משמעותיים ("2 בלילה", "חתולים על סירת פדלים", "אורחים לרגע")? האם מישהו יתגמל את הסרטים שמסתכלים פנימה, אל הישראליות השורשית ("אחותי היפה", "רסיסי אהבה", "הפנטסיה הגדולה של סימיקו הקטן", "עמק תפארת") על פני הסרטים שמכוונים החוצה, לחו"ל ("כלבת", "הערת שוליים")?

צריך לומר: אני מסכים עם רוב מה שיאיר רוה אומר על טקסי האופיר לדורותיהם.אני חושב שרק הסרטים שהופצו מסחרית צריכים להתמודד, כדי שהקהל הרחב יהיה מעורב רגשית בשטח הזה שנקרא "קולנוע ישראלי". ואני חושב  שהסרט הישראלי שייצג אותנו באוסקר האמריקאי צריך להיבחר בנפרד, ולא להיות הפרס של הסרט הטוב ביותר. "מהו הסרט הטוב ביותר", ו"מהו הסרט המתאים ביותר לייצג אותנו בחו"ל" אלו שתי שאלות שונות, שנשענות על שני סטים שונים של שיקולים. המועמדים והזוכים באוסקר האמריקאי אינם דווקא הסרטים הטובים ביותר ("פרידות" יותר טוב מ"ואלס עם באשיר"? באמת?). להגיע למועמדות ולזכיה באוסקר זאת קודם כל פונקציה של קמפיין. והקמפיין נשען, בין היתר, על נוכחות בפסטיבלים. בחודשיים האחרונים שוחחתי עם לא מעט חברי אקדמיה, ותמיד התגנב לשיחה ה"כן…אבל אין לו סיכוי להגיע לאוסקר".

בשורות הבאות אני אסקור את הסרטים שהם לטעמי האישי הטובים ביותר. את ההימורים לגבי מי יזכה אני מתכוון לדחות לאחר פרסום המועמדויות.

הסרט הטוב ביותר להמשיך לקרוא