מסיבת ההלוויה שלי: מוטב מאוחר וגו'. אולי.

ובמסגרת תכניתנו "ראה היום את הסרטים שכל העולם ראה שלשום", מפיצנו ממשיכים למכור לנו שאריות מחוממות מלפני שנתיים כאילו הן חדשות לגמרי, ואנחנו ממשיכים לאכול את הלוקשים האלו ולשמוח. לפחות מדובר בסרטים ראויים. וכך, כשמסכי ישראל מלאים בסרטים הכי חדשים של 2010 (ראה מקרה "קאטפיש", למשל), מגיעים בסוף השבוע הזה גם "מסיבת ההלוייה שלי", וגם "ג'נטלמן בנשמה", עליו אני מתכוון לכתוב מחר, בלי נדר.

בא לך בירה אחרי ההלוויה? ביל מארי ורוברט דובאל ב"מסיבת ההלוייה שלי"

"מסיבת ההלוייה שלי" כשמו כן הוא: סרט קטן על אדם אקסנטרי שמבקש לארגן את הלוויתו בעודו בחייו. הוא טוען שהוא מבקש לדעת מה אנשים יאמרו עליו אחרי מותו, אבל בעצם, הוא מבקש להודות ולהתנקות ממקרה אפל בעברו, שנחשף לאט במהלך הסרט. רוברט דובאל, בתפקיד הראשי, נהדר כאדם שקליפותיו מתקלפות לאט, אבל עד לגבול מסוים (שלא כמו בסרטים הוליוודיים, הוא לא משתנה לחלוטין), וביל מארי נמצא באלמנט הרגיל שלו, עם הפלגמטיות הייחודית רק לו, ושני השחקנים האלו מגלגלים את סיפור העלילה בקצב מדוד ונעים. הבמאי עושה כמה טעויות בהעמדות המצלמה, שגורמות במקרים מסוימים לעריכה קטועה מדי, והשימוש במוזיקה (היפה) קצת מוגזם מדי, אבל בסך הכל, מדובר בסרט נעים ויפה, שאינו מתעלה אל ה"חייב לראות!", אבל גם לא מאבד עניין לרגע. וסיסי ספייסק, בתפקיד משנה, תורמת את הרגעים היותר יפים לסרט, ואף מביאה בסוף, בג'סטה קטנטנה, את הרגע היחיד בסרט שבאמת הדמיע אותי.

לא סרט גדול, "מסיבת ההלוייה שלי", אבל אם לא ראיתם אותו עדיין ב-DVD ולא נשארו כרטיסים ל"סופר 8" ו/או ל"קאטפיש", ואם אתם מרגישים צורך להתעדכן בסרטים החדשים של שבוע שעבר, "מסיבת ההלוייה שלי" שווה את מחיר הכרטיס.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s