יש לנו אפיפיור: והוא לא יודע מה הוא רוצה

לנני מורטי יש זכויות גדולות בעולם הזה. לפני 10 שנים בדיוק הוא הביא לעולם סרט שנקרא "חדרו של הבן". לטעמי זהו אחד הסרטים המרגשים של העשור האחרון, ואני שמח לפגוש בו שוב בכל הקרנה סינמטקית שלו. "חדרו של הבן" היה לא רק דרמה סוחטת דמעות עשויה טוב, אלא גם סרט פיוטי על התמודדות עם שכול.

אז כמובן שראיתי עוד כמה דברים של נני מורטי. כל המבקרים מחשיבים את "יומן" שלו ליצירת מופת. אני פחות התלהבתי. אמנם לא סרט רע, אבל היה בו משהו לא אחיד לטעמי, ולא הכל עבד בו. ומורטי גם שחקן אהוב, ו"אי של שקט" שבו כיכב הוא זכרון נעים. את סרטו הקודם שלא הופץ בארץ לא ראיתי ("Il Caimano"), ועכשיו מגיע לאקרנים בארץ סרטו החדש, "יש לנו אפיפיור". הסרט הוצג בפסטיבל קאן האחרון, ויצא משם עם ביקורות מאוד מסויגות. הפעם אני חייב להסכים עם הביקורות. לא מדובר בסרט רע, אבל להמשיך לקרוא