אוסקר שפה זרה: מקבץ רביעי

העניינים מתחממים והקצב מתגבר. את המקבץ השלישי פרסמתי שלשום, ומאז עוד 12 מדינות בחרו את הסרטים שייצגו אותן באוסקר. 12 מדינות ביומיים. בין הבחירות יש כמה סרטים שנראים מסקרנים, אבל קשה לי להאמין שיגיעו רחוק באוסקר, אבל יש גם כמה שנראים כמו מתמודדים רציניים, במרוץ שהופך צפוף ומרתק מיום ליום.

הנה הבחירות הנוספות(הלינקים מובילים לטריילרים):

פרואוקטובר. בימוי: דניאל ודייגו וגה וידאל. אחד מאותם סרטים שזוכים בפרסים ואני לא מבין למה. "אוקטובר" הוא זוכה פרס חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן של השנה שעברה. לפי הטריילר הוא נראה מרוחק, משונה, ומוזר, ועל כל פנים, לא ממש מרשים. גיבור הסרט הוא מלווה בריבית שמטפל בבנו התינוק. האם היא יצאנית, ולא נמצאת בתמונה. בין הגבר ובין השכנה הדתייה המתרכזת באיזשהו פולחן דתי מיוחד של חודש אוקטובר מתרקמת מערכת יחסים. יכול להיות שזה סרט לא רע, אבל גם אם כן, נדמה לי שהוא כבר עבר את השיא מבחינת באז פסטיבלים עולמי, ולכן לא יגיע רחוק.

אלבניהסליחה בדם(לא מצאתי טריילר ברשת. בלינק רואים את הסרט מקבל את פרס התסריט בפסטיבל ברלין האחרון, ויש שם גם קטעון קצרצר מהסרט). בימוי: ג'ושוע מרסטון. הבמאי הוא סוג של קן לואץ' אמריקאי. הוא עושה סרטים על עוולות חברתיות. הבעיה היא, שבניגוד לקן לואץ', שרוב סרטיו מתרכזים בנמל הבית, אנגליה, מרסטון יוצא  למצוא עוולות חברתיות בחוץ. "מריה הלבנה" שלו, מלפני כמעט עשור, היה סרט על סחר בסמים על קו קולומביה-ארה"ב. סרטו החדש מתרחש באלבניה, ומתרכז במנהג האוריינטלי של נקמת דם. אני דווקא אהבתי את "מריה הלבנה", שלטעמי היה יותר קולומביאני מאמריקאי (חוץ מהסוף), ולכן אני לא מופתע שגם סרטו החדש הוא יותר אלבני מארה"בי. מצד שני, "סליחה בדם" זכה לבוז ביקורתי, וקשה לי לראות אותו עובר שלב באוסקר.

צ'ילהויולטה הגיעה לשמיים. בימוי: אנדרס ווד. יכול להיות שזה סרט טוב (למרות שקשה לי להאמין. לא אהבתי את סרטו הקודם של אנדרס ווד, "מצ'וקה"). אבל לסרט כזה אין סיכוי באוסקר. לסרט כזה אין סיכוי לסחוף, אלא אם כן אתה מכיר את צ'ילה, או צ'יליאני בעצמך. מדובר בביוגרפיה של ויולטה פארה, שהיא, כך מסתבר, זמרת מפורסמת בצ'ילה, אבל כזאת שלא שמעתי עליה עד היום. הטריילר מצביע על ביוגרפיה סטנדרטית (מעוני להצלחה…בלה בלה בלה), כך שרק מי שמכיר את השירים ו/או את סיפור חייה ימצא עניין בסרט. כל השאר ימשיכו הלאה.

דנמרקסופרקלסיקו. בימוי: אולה כריסטיאן מאדסן. בקצרה: קומדיה על גירושין. קצת פחות בקצרה: פפריקה סטין, מהגדולות והמכובדות בשחקניות הדניות ("אהבות פתוחות", "השיר האחרון של מיפונה", "האידיוטים" ועוד הרבה אחרים) משחקת דמות שמאסה בבעלה השתיין, ומצאה לה מאהב צעיר בדמות כדורגלן דרום אמריקאי. כשהבעל מקבל בדואר את המסמכים עליהם הוא אמור לחתום בכדי לסיים את הנישואין באופן רשמי, הוא טס עד בואנוס איירס, לשם עברה אשתו עם מאהבה, בכדי להחזיר אותה אליו. זה אמור להיות אחלה סרט, שילוב אפקטיבי של צחוק ובכי, וסטין, שהיא גם במאית מוצלחת למדי (סרטה המרגש Aftermath הוצג לפני כמה שנים בפסטיבל ירושלים), הצליחה לפרוץ השנה לשוק האמריקאי, כש"תשואות", סרט שבו כיכבה (ושעליו זכתה בפרס המשחק של האקדמיה הדנית) הופץ בארה"ב, והביא עד פתח ביתה בקשות לראיונות מהתקשורת האמריקאית. ולמרות זאת, זה נראה כמו סרט חביב, אבל חסר ייחוד. לא כזה שיעבור לשלב הבא.

איסלנדהר געש. בימוי: רונאר רונארסון. הסרט הזה נדמה לי כסרט שהייתי רוצה לראות,אם הייתי נתקל בו בפסטיבל קולנוע כלשהו, אבל גם כך לא נראה לי שמדובר בדרמה סוחפת. לכל היותר, מדובר בסרט קטן, שקט, איטי, ומרגש לפרקים על איש מבוגר שיוצא לגימלאות ולא יודע את נפשו מרוב חוסר מעש, אבל כשאשתו נופלת למשכב וזקוקה לטיפול, הוא מקדיש את עצמו אליה, ועל הדרך מבקש לכפר על היחס הקר וארוך השנים כלפיה וכלפי ילדיו. לא נראה לי שלחברי האקדמיה האמריקאית תהיה סבלנות לסרט השקט והאיטי הזה, גם אם הוא לא רע בכלל.

הונג קונגחיים פשוטים. בימוי: אן הואי. מארץ סרטי אמנויות הלחימה והפשע האנרגטיים מגיע סרט איטי נוסף על הזדקנות. כן, מה אתם יודעים, הונג קונג שולחת דרמה עדינה ומרגשת לאוסקר. עוזרת הבית של במאי סרטים עומדת לעבור לבית אבות, והבמאי לוקח על עצמו לטפל בה, ולהחזיר לה יחס חם על כל השנים שטיפלה בו ובמשפחתו. נראה כמו סרט יפה, אבל לא נראה לי שיש לו סיכוי.

הודואדאמינטה מאקאן אבו. בימוי: סאלים אחמד. סרטים על זקנים הולך חזק השנה. הסרט ההודי מספר על זוג מוסלמים מזדקנים שעדיין לא עלה בידם לקיים את מצוות החאג', היא העלייה למכה שבסעודיה. עתה, בגילם המתקדם, הם מרגישים מחויבים לקיים את המצווה סוף-סוף, אבל הפרוטה אינה מצויה בכיסם, והמסע לערב הסעודית יקר להם מדי. הטריילר מצביע על סרט מרגש למדי, שמתהדר בצילום מפואר ובמוזיקה יפה. יש לסרט רק צרה אחת – הוא עדיין לא הצליח לפרוץ את גבולות ארצו. אולי עכשיו, משזכה בפרס הסרט הטוב ביותר של האקדמיה ההודית, הוא יתחיל את המסע הבינלאומי שלו, אבל בשוק רווי, קשה לראות את הסרט הזה ממשיך הלאה, לפחות מבחינת פרסים. אבל אשמח לפגוש את הסרט הזה בפסטיבל סרטים כלשהו.

צ'כיהאלויס נבל. לפני שאתם קוראים על מה הסרט, תלחצו על הלינק לטריילר. זה יפה בצורה בלתי רגילה.

אבל אין לו סיכוי. ייקח עוד זמן עד שהאקדמיה האמריקאית תיקח אנימציה ברצינות (אולי "הקונגרס" של ארי פולמן ישנה את דעתה סוף-סוף). בינתיים מדובר בסרט שמשתמש ברוטוסקופינג כדי לספר את סיפורו של אדם שעובד בתחנת רכבת מרוחקת. זר שמגיע לשם יסבך אותו בפרשת מתח. הסיפור נראה לי מעניין, הטכניקה מרתקת, אבל האנימציה לא תיקח אותו רחוק באוסקר. הסרט הוצג בונציה ובטורונטו, וביותר ממקום אחד קראתי שמדובר כנראה בסיפור מקומי מדי, שלא אמור לפרוש כנפיים ולשלהב אנשים לא צ'כים. אבל אני מאוד הייתי רוצה לראות את הדבר הזה באיזשהו פסטיבל קולנוע.

דרום אפריקהיופי. בימוי: אוליבר הרמאנוס. סרט נוסף שנראה מסקרן, אבל גם כזה שנדמה לי שלא יגיע רחוק באוסקר. הבמאי סיפר שהרעיון לסרט הגיע אליו מקריאה של מודעה יוצאת דופן בעיתון: גבר לבן ונשוי מחפש גברים שחורים נשואים למטרת אורגיה הומוסקסואלית. הטריילר מבטיח דרמה שקטה על פני השטח, אבל סוערת מתחת לפני השטח, ונדמה שהסרט כבר פרץ את גבולות חוף הבית שלו: הוא הוצג בפסטיבל קאן, וזכה בפרס חבר השופטים לסרטים העוסקים בקהילת הלהט"ב. גם העובדה שנושא הסרט לא ידידותי לאקדמיה, וגם העובדה שהסרט נדמה כדרמה שקטה ואמנותית הופכים אותו בעיניי לסרט שהוא אולי משובח, אבל לא מתאים לאקדמיה אמריקאית.

סין – פרחי מלחמה. בימוי: ז'אנג יימו. גדול במאי סין בסרטו הכל-כך חדש עד שאף אחד לא ממש ראה אותו. הסרט אמור לצאת בכלל למסכים בסין בדצמבר, אבל על מנת שיוכל להשתתף בתחרות האוסקר, הוא יוצא ממש עכשיו בהפצה מוגבלת בסין. לכן גם אין טריילר ברשת. מדובר בסרט שהפקתו עלתה מעל 90 מיליון דולר, וזוהי דרמת מלחמה בהשתתפות זוכה האוסקר כריסטיאן בייל. מבוסס על סיפור אמיתי, הסרט מגולל את סיפורו של קצין אמריקאי שהגן על יצאניות ועל בנות צעירות מפני אונס המוני בידי החיילים היפנים ב-1937 בנאנקינג. אז מה היה לנו? ז'אנג יימו, במאי ותיק, ידוע ומוצלח (ראיתי כמעט את כל הסרטים שהוא עשה עד 1999, ואהבתי את כולם. מאז "גיבור" ויתרתי עליו); שחקן מוערך זוכה אוסקר שמשתתף בסרט הזה; וגם משהו שנראה כהפקה סופר מושקעת ומרשימה. ולמרות שהסרט חסר באז (בפסטיבל טורונטו האחרון הוצגו כ-20 דקות מתוכו. אף מבקר עוד לא ראה את המוצר הגמור), ולמרות שהנושא קשה עד מאוד, אני לא מוציא מכלל אפשרות שעוד נשמע הרבה על הסרט הזה (גם באוסקר, וגם בכלל).

מקסיקו – מיס באלה. בימוי: חרארדו נאראנחו. אחד מהסרטים המדוברים ביותר בסצינת הפסטיבלים העולמית השנה. נדמה לי שלמרות שנדמה שהסרט הזה אלים למדי, יש לו סיכוי ממשי להתברג אל השורט-ליסט של התשע, ואולי אפילו ל-5 הפינאליסטים. הסיפור על בחורה שמתמודדת על כתר מלכת יופי בתחרות שנשלטת ע"י ארגוני פשע, ועקב כך נקלעת אל אש צולבת של סכסוך מדמם הוקרן באין ספור פסטיבלים השנה, ויש עליו דיבור, כך שהוא מהמועמדים הרציניים יותר לעבור לשלב הבא. הנה הטריילר:

ישראל – הערת שוליים. בימוי: יוסף סידר. וזה הסרט שייקח השנה את האוסקר.

או שלא. אבל יש לו סיכוי רציני מאוד.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה: מקבץ רביעי

  1. פרו – הוקרן בפסטיבל חיפה הקודם.

    אלבניה – הוקרן בפסטיבל ירושלם השנה,בשם "סולחה"…מרסטון עשה סרט מאוד מעניין ושווה צפייה,לא הייתי פוסל את סיכוייו,אבל השנה יש הרכב סרטים מאוד חזק,אז הם מאוד קטנים.

    איסלנד – יוקרן בפטיסבל חיפה השנה (כמו גם הקולומביאני,פיני ורומני)

    ישראל – מחזיקים אצבעות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s