התפשטות: עושר זו מחלה

סטיבן סודרברג הוא עוף מוזר בנוף הקולנוע העולמי. נדמה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. הוא משייט בין פרויקטים הוליוודיים מיינסטרימיים עתירי כוכבים, כסף, נוצצים, והצלחה ("אושן 11", "אושן 13", "ארין ברוקוביץ'") לבין פרויקטים נסיוניים משונים ("חברה בתשלום", "עירום מלא", ועוד כמה). מדי פעם הוא נוהג לעשות גם וגם: לפני שנתיים הוא הוציא שני סרטים במקביל: "חברה בתשלום" המעניין אבל מעיק, ו"המודיע!", שהיה אמור להיות הפרויקט היותר קומונקטיבי שלו, אבל הוא קרס תחת נסיונות הצחקה בלתי מוצלחים (למרות שידידי אורון מסריטה מאוד צחק ממנו). מאז הכריז סודרברג על פרישה מבימוי, חזר בו, וגם השנה הוא מוציא שני סרטים: "התפשטות" עתיר הכוכבים, הכסף, והנוצצים, ועוד אחד שאמור להגיע אלינו בינואר (Haywire). על הסרט השני אני לא יודע דבר כרגע. אבל על "התפשטות" אני מצטער לדווח שהוא עוד כשלון של במאי שמאוד הערכתי פעם. להמשיך לקרוא

חוף מבטחים – מעורב לה-האבר

אקי קאורסמקי הוא במאי מוכר ואהוב. אקי קאורסמקי הוא מאותם פלאי טבע, במאי עם טביעת אצבע ייחודית. אקי קארוסמקי הוא ז'אנר בפני עצמו. ולכן התאכזבתי מסרטו החדש: ב"חוף מבטחים" נדמה שאקי קארוסמקי מתרחק מאותו סגנון שפירסם אותו. להמשיך לקרוא

מתאוששים

פסטיבל חיפה בשבילי הוא תמיד פסטיבל…חגיגי שכזה. פרויקט. שבוע של חג (סוכות) שמוקדש לראייה של סרטים. ואחרי שזה נגמר, זה מצריך קצת התאמות ורגיעה לפני חזרה לשיגרה (כנראה בדומה להשתחררות מהאנג-אובר. כנראה – כי מעולם לא השתכרתי). אז היום בעיקר ישנתי הרבה.

17 סרטים ראיתי בפסטיבל (רציתי לראות עוד כמה, אבל היו אילוצים). רובם היו טובים ומהנים. על כולם כתבתי, ומסתבר שגם הבלוג חגג – שיא הכניסות לבלוג הפצפון שלי נשבר בשבוע שעבר 3 פעמים. אז אמנם מדובר עדיין בשליש מכמות הכניסות לסריטה, אבל מצד שני – הם שלושה אנשים, ואני אחד. אני מודה לכל מי שבא לקרוא, ומקווה שאהבתם מה שראיתם, ותחזרו לכאן שוב. להמשיך לקרוא

החוב: ביה"ס לעיבוד תסריט

לפני 4 שנים שוחרר למסכים בישראל סרט בשם "החוב". הבמאי אסף ברנשטיין (שגם כתב את התסריט עם עידו רוזנבלום) הוציא תחת ידיו סרט מושקע ומרשים שהיה חסר ליטוש במערכות היחסים שבין הדמויות המרכזיות שבו, אבל ניתו היה להבחין בכישרון מסקרן לעתיד.

משום מה, האמריקאים התפעלו מסיפור על אנשי מוסד עם קופת שרצים על גבם, וקנו את זכויות הרימייק. הייתי סקפטי אז שהרימייק אכן יצא לפועל, וגם אם כן, לא חשבתי שהגרסה האמריקאית תוסיף משהו לחווית הצפייה במקור, ובטח שלא תתעלה עליו.

טעיתי. "החוב" בגרסתו ההוליוודית הוא קודם כל בית ספר לאיך לעבד תסריט. הוא הוסיף כמה דברים, שינה סדר של דברים, והבהיר את מערכות היחסים בצורה מרשימה, כך שיש לסרט בסיס רגשי שהיה חסר בסרט הישראלי, והסיפור עצמו פשוט מרגיש לי תפור טוב יותר. להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2011: בציר ה-19 באוקטובר

אתמול היה היום האחרון שלי בפסטיבל. העייפות כבר התחילה להכביד עלי, אבל עם התנהלות נכונה הצלחתי לראות 4 סרטים אתמול, שלושה מהם טובים ומעוררי מחשבה.

"עדות" – שלומי אלקבץ

חומר נפץ פוליטי. להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2011: בציר ה-18 באוקטובר

אתמול בבוקר עברתי בעבודה. כולם עשו את עבודתם במקביל לשאון דיווחי החדשות. זה לא שתכננתי להישאר בעבודה (מראש תכננתי להצפין לחיפה), אבל הפסטיבל התקשורתי הזה רק גרם לי לברוח משם יותר מהר. גלעד שליט הגיע אתמול הביתה בריא ושלם. אני שמח. הלאה, לקולנוע.

עצי השיטה. בימוי: פאבלו ג'יורג'לי (ארגנטינה)

אנשים כורתים עצים ביער. חותכים אותם לחתיכות, ומעמיסים על משאית. אדם עולה אל תא הנהג, מתניע ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע. ונוסע (כמובן, ללא מילים)

להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2011: בציר ה-17 באוקטובר

אתמול לא הייתי בחיפה (אילוצי עבודה), אבל הבלוג עבד נחמד אתמול. בעשרת חודשי פעילות הבלוג הפצפון שלי, אתמול היה היום עם מספר הכניסות הגדול ביותר. אז נכון, עדיין יש דרך ארוכה מאוד לפני (בכל זאת, לא מדובר באלפי אנשים. סך הכל כמה מאות), אבל נחמד שקוראים את מה שאני כותב (אם כי יש מקום לשיפור בסקציית התגובות. רמז, רמז).

והיום נסעתי שוב לחיפה. ראיתי היום רק שני סרטים. אחד טוב, ואחד לא טוב, אבל שניהם בעייתיים מאוד.

אריראנג – קים קי דוק

ראשית יש לומר להמשיך לקרוא