אוסקר שפה זרה: מקבץ שישי ואחרון

זהו. אתמול, ה-3 באוקטובר, היה הדד-ליין להגשת סרטים בשפה שאינה אנגלית לשיפוט האקדמיה האמריקאית בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה". לרשימת 55 הסרטים שפורטו בחמשת המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, שני, שלישי, רביעי, וחמישי) נוספו עוד 4. לאף אחד מהם אין סיכוי ממשי, אם כי אחד מהם כנראה ייכנס לרשימה תשעת הסופיים, אבל קשה לי להאמין שהוא יכלל בחמשת המועמדויות הסופיות בהחלט.

ולסיכום: בד"כ הרשימה השנתית מכילה למעלה מ-60 מדינות. השנה רק 59 מדינות הגישו סרטים לתחרות, אבל השנה התחרות מכילה לא מעט סרטים בעלי איכות ניכרת, ולא מעט סרטים מדוברים (כולל הישראלי), ולכן התחרות השנה צפופה ומרתקת.

ארבעת הסרטים שנוספו בימים האחרונים הם(כרגיל, הקישורים מובילים לטריילרים):

גאורגיהChantrapas. בימוי: אוטר יוסליאני. הבמאי הותיק בן ה-77 חי ועובד זה עשורים על קו גאורגיה-צרפת. הוא אהוב המבקרים וקהל הפסטיבלים, אבל הוא לא ממש פרץ מעבר למעגל הזה. סרטו האחרון הוא סיפורו של במאי קולנוע שמרגיש שהשלטון במזרח מצר את צעדיו, ולכן הוא בורח למערב, לפריס, שם החופש האמנותי שלו מוגבל ע"י הדרישות המסחריות של המפיקים. שם הסרט הוא שיבוש של שתי מילים בצרפתית Chantre Pas, לא יכול לשיר. זה אולי סרט נחמד, אבל המעגל האוהד של יוסליאני קטן מדי, ולסרט הספיציפי הזה אין באז, ולכן אין לסרט הזה סיכוי של ממש באוסקר.

טורקיההיו זמנים באנטוליה. בימוי: נורי בילגה ג'יילאן. מהסרטים הבולטים השנה בסצינת הפסטיבלים העולמית. ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים, וכתבתי עליו כאן (הוא יוקרן גם בפסטיבל חיפה המתקרב). נראה לי שמקומו בתשיעייה מובטח, מתוקף חוק "ארבעה חודשים, שלושה שבועות וגו'…", שנועד לתקן עיוותים שבהם סרטים בולטים בעולם נותרים מאחור, אבל מכיוון שהסרט ארוך ודורש סבלנות, ומכיוון שהוא דברני מאוד, קשה לי לראות אותו מגיע למועמדות, ובוודאי לא זוכה.

ארגנטינהאבאלאי, איש ללא פחד. (זהירות: הטריילר כולל מראות קשים). בימוי: פרננדו ספינר. מה אתם יודעים, בסרט שמייצג את הארגנטינאים השנה לא משחק ריקארדו דארין. למעשה, היה סרט אחד שדארין הופיע בו, והוא גם היה הפייבוריט (משהו שנקרא "סיפור סיני"), אבל הועדה של האקדמיה הארגנטינאית החליטה להגיש לשיפוט האקדמיה האמריקאית את המערבון האלים הזה, המספר את סיפורו של אבאלאי, ראש כנופיית פורעי חוק, שבעקבות התקלות מדממת הכוללת גם מבט מבועת של ילד, מחליט לחזור בתשובה ולהפסיק את מעשי האלימות. יכול להיות שהארגנטינאים חשבו שמערבון יעורר את בלוטות הנוסטלגיה אצל האמריקאים, אבל נדמה לי שללא נוכחות בינלאומית, ובעצם גם ללא ביקורות מלטפות במיוחד, ובליווי אלימות קצת בוטה מדי, אין לארגנטינאים סיכוי הפעם.

מצרים – תשוקה. בימוי: חאלד אל-האגאר. סרט מצרי במלוא מובן המילה. במרכזו משפחה קשת יום מאוד ברובע עוני של אלכסנדריה. שתי בנות מתבגרות יפות, אח צעיר, אב שתיין, ואם שמתפרנסת ממכירת פולי קפה מדלת לדלת, ומחלטרת מהצד בקריאה בקפה (ומכיוון שהיא מדייקת, ואומרת לאנשים את האמת, גם אם היא מרה, היא נחשבת לאישה שמתקשרת עם הרוחות, מכשפה). כשהבן הצעיר נופל למשכב, וזקוק לטיפול רפואי יקר, האם בורחת לקהיר בכדי להשיג כסף. היא מתחילה לקבץ נדבות, מבלי לדעת שבזמן שהיא משפילה את עצמה בשביל בנה, הוא כבר בעצם עבר מן העולם. ולפי מה שקראתי, זה רק חצי סרט. הצרות ממשיכות להגיע גם בחלקו השני. סדרה בלתי נגמרת של מכות מצרים. קשה לי לראות את חברי האקדמיה האמריקאית צולחים את הסרט הזה (וגם לא מצאתי טריילר ברשת).

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il