העור שבו אני חי: The horror, the horror

סרטו החדש של פדרו אלמודובר הוצג לראשונה בפסטיבל קאן האחרון, וגרר תגובות אכזבה. ולמרות זאת, זה אלמודובר. לי אישית היתה ציפייה גדולה מאוד מהסרט הזה. סרטו הגדול האחרון של אלמודובר היה "דבר אליה" בשנת 2001. מאז היה את "חינוך רע" היפה אבל עקר ב-2004, את "לחזור" ב-2006 החביב אבל קל-משקל מאוד, ואת "חיבוקים שבורים" ב-2009, סרט בינוני ומבולבל. "חיבוקים שבורים" סימן לי משבר כלשהו ביצירתו של אלמודובר. בעיניי זו היתה פרשת דרכים, והידיעה שאלמודובר חוזר בסרטו החדש לחקירה פסיכוטית של מיניות כפי שעשה בשלבים מקודמים של הקריירה שלו עוררה אצלי ציפייה שהנה אלמודובר מתנער ויחזור לגדולתו.

אבל

אחרי שראיתי את הסרט אני חושב שמדובר בסרט מרהיב בצורה בלתי רגילה, אבל גם אחד שסובל מבעיות. זהו לטעמי סרטו הטוב ביותר של אלמודובר מאז… להמשיך לקרוא