מתאוששים

פסטיבל חיפה בשבילי הוא תמיד פסטיבל…חגיגי שכזה. פרויקט. שבוע של חג (סוכות) שמוקדש לראייה של סרטים. ואחרי שזה נגמר, זה מצריך קצת התאמות ורגיעה לפני חזרה לשיגרה (כנראה בדומה להשתחררות מהאנג-אובר. כנראה – כי מעולם לא השתכרתי). אז היום בעיקר ישנתי הרבה.

17 סרטים ראיתי בפסטיבל (רציתי לראות עוד כמה, אבל היו אילוצים). רובם היו טובים ומהנים. על כולם כתבתי, ומסתבר שגם הבלוג חגג – שיא הכניסות לבלוג הפצפון שלי נשבר בשבוע שעבר 3 פעמים. אז אמנם מדובר עדיין בשליש מכמות הכניסות לסריטה, אבל מצד שני – הם שלושה אנשים, ואני אחד. אני מודה לכל מי שבא לקרוא, ומקווה שאהבתם מה שראיתם, ותחזרו לכאן שוב. השבוע יהיה שבוע רגוע למדי כאן, ולמעשה רק ביום חמישי אני אמור לשוב ולהעלות כאן פוסטים: יש עוד פוסטצ'יק שאני חייב לכתוב על "חוף מבטחים" (החדש, אבל המאכזב למדי לטעמי, של קארוסמקי), ואני גם מתכנן לראות בסוף השבוע את "התפשטות", הסרט שנעל את פסטיבל חיפה. ובמסגרת מילוי המחסנים: יש לי בתכנון 2 טרום בכורות לראות השבוע (הפוסטים עליהם יתפרסמו בסמוך לעלייתם למסכים). שבוע רגוע שכזה.

==========================================================

במהלך החודש שעבר עקבתי בסדרה של פוסטים אחרי הסרטים שהמדינות השונות שולחות לתחרות האוסקר בשפה זרה. בגלל פסטיבל חיפה (ואילוצים אחרים) זנחתי את המעקב אחרי הקטגוריה הזו. מסתבר שהיו כמה וכמה שינויים:

לרשימה נוספה אינדונזיה, שמגישה את הסרט "בחסות הקבה" (בעברית זה נשמע יותר טוב, למרות שאני לא בטוח שהכוונה אינה זהה) בבימוי האני סאפוטרה. הטריילר מוכר את הסרט כיצירה עשירה ומרשימה למדי, אבל נראה לי שהסיפור על אהבה בלתי אפשרית בין בחורה מהמעמד הגבוה ובחור עני על רקע איסורי האיסלאם נדמה לי פשטני מדי, וקשה לי לראות את הסרט הזה מגיע רחוק.

מדינה נוספת שהצטרפה לרשימה היא קזחסטן. שם הסרט הוא "חזרה ל-א'", ולבימאי קוראים איגור מיכלקוב-קונצ'לובסקי (השמות לא נשמעים מוכרים סתם: הבמאי הוא בנו של אנדריי קונצ'לובסקי, ואחיינו של ניקיטה מיכלקוב, שהוא הבמאי של הסרט שהרוסים שולחים השנה). הסרט הוא סרט מלחמה, והוא מספר על צוות טלוויזיה שיוצא למסע לצלם את הסרט הדוקומנטרי "בעקבות אלסנדר מוקדון". אל הצוות מתלווה מורה דרך המכיר את מנהגי המקום אליו הם נוסעים. הוא קטוע רגל מאז המלחמה באפגניסטן. במהלך המסע יתגלו סודות מהעבר הקשורים לאותה מלחמה. הטריילר עמוס בסצינות מלחמה אלימות מאוד, ונדמה שבניגוד למוסריות המתלווה לסרטי מלחמה אמריקאיים, הסרט הזה נראה כחוגג את האלימות. לא בבית הספר של האקדמיה האמריקאית.

תוספת אחרונה לרשימה היא בריטניה. המדינה הדוברת אנגלית בדרך כלל הגישה בעבר סרטים לקטגוריית השפה הזרה: לפני כשנתיים היא הגישה סרט דוקומנטרי על תחרות "כוכב נולד" באפגניסטן (ראיתי את הסרט ב"דוקאביב". חביב). לפני כעשור הוגש הסרט "סולומון וגיינור", סרט וולשי דובר וולשית, אנגלית, ויידיש (ראיתי את הסרט ב…פסטיבל חיפה. סרט מרגש מאוד). "סולומון וגיינור" הגיע עד לחמישייה הסופית של המועמדים (ולא זכה). השחקנית ששיחקה את גיינור בסרט ההוא, ניה רוברטס, משחקת גם בסרט שבריטניה מגישה השנה,  "פטגוניה" (בימוי: מארק אוונס), ולהערכתי, גם בשנה עמוסה כמו השנה, יש לסרט הזה סיכוי לא רע. הסרט דובר הוולשית והספרדית מספר שני סיפורים שונים במקביל, שניהם ספורי מסע: אחד של זוג וולשי צעיר (הגבר מגולם ע"י מת'יו ריס, המוכר לצופי הטלויזיה כחבר בקאסט הקבוע של הסדרה הסכרינית "אחים ואחיות") שחווה בעיות בנישואים עקב קשיים להביא ילדים. הם מנצלים הזדמנות למסע לארגנטינה בכדי לעבוד על הנישואים. במקביל, אישה ארגנטינאית מבוגרת ושכנה הצעיר יוצאים במסע לווילס, לחפש את החווה של אימה של הזקנה. שני הסיפורים מתרחשים במקביל, וכל הביקורות שקראתי מדברות על צילומים יפהפיים (וחלק מזה נראה גם בטריילר), ועל סרט מרגש שבסך הכל עובד. והרי זה מה שהאקדמיה צריכה, בסופו של דבר: סרט מרגש. הנה הטריילר:

בנוסף, סלובניה, שהגישה את הסרט "סונטה חרישית" (הידוע גם בשם "קרקס פנטסטי") נפסלה, ולא הגישה סרט אחר במקום. לא הצלחתי למצוא את הסיבה לפסילה. בוורייאטי נכתב שהסיבה האפשרית לפסילה היא העובדה שמדובר בסרט אילם, אבל זאת נראית לי סיבה טפשית, מה גם שלא מצאתי בתקנון הרשמי של האוסקר איסור על הגשת סרטים אילמים. כך שהרשימה הסופית מכילה 63 מדינות, ובתוכן לא מעט סרטים עם פרופיל גבוה. למעשה, כרגע נדמה לי שהתחרות על אוסקר הסרט בשפה זרה מותחת יותר מהתחרות על האוסקר לסרטים באנגלית: בשנה שעברה, פסטיבלי הסתיו הולידו את הקרב המרתק בין "הרשת החברתית" לבין "נאום המלך". השנה, שני הסרטים המובילים כרגע לפרס הם "הארטיסט" שאמור להיות סרט נהדר, אבל לא יצירת מופת, ו"היורשים", של אלכסנדר פיין, במאי חביב ונעים בסך הכל, אבל עם נחמדות, כידוע, לא קונים במכולת. יש עדיין סרטים שיכולים להצטרף למירוץ הזה, והם בעיקר "ג'יי אדגר" של קלינט איסטווד, שאמור לדבר לקהל בוגר ואמריקאי בעיקר (אני לא יודע עד כמה קהל צעיר ולא אמריקאי שלא הכיר את הדמות הראשית בזמן אמת יוכל להתרגש מהסרט הזה), וגם סרטו החדש של סטפן דאלדרי, "רועש להחריד וקרוב להפליא". הטריילר נראה טוב, הסיפור נדמה כסוחף, ולבמאי יש הסטוריה אוסקרית מכובדת, אבל אני עדיין חוכך האם העובדה שהסרט הזה נסתר מעיניי כולם ממש עד שחרורו לאקרנים (באמצע דצמבר בארה"ב. בפברואר בישראל) היא מהלך טקטי מבריק, או פאניקה בחדר עריכה שמבשרת רעות.

===============================================================

ובינתיים אני הולך למלא מצברים. אני אחזור בסוף השבוע. מקווה שגם אתם.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s