לא רואים עלייך. מרגישים.

אונס זה פצע לכל החיים. זה לא רק המעשה הנורא כשלעצמו. זה משפיע לכל אורך החיים במגוון צורות. זה משרה חרדה ומצר צעדים מפחד שזה יקרה שוב. זה גורם לתקלות שונות ולא צפויות במערכות יחסים רומנטיות. זה גורם לחרדה עצומה לגורל הבנות שיהיו לקורבן בעתיד. זו רעידת אדמה עם אפקט שלא נעלם גם שנים ארוכות לאחר מכן.

אבל האנס? אולי הוא לא נתפס בכלל. אולי הוא כן. אולי הוא יושב בכלא כמה שנים. אולי עונשו נקצב, והוא משוחרר. אולי הוא חי עכשיו חיים רגילים למדי. לא מודע בכלל לנזק שגרם.

על חוסר הצדק הזה, והרגשת חוסר האונים של הנשים האלו – על זה מדבר "לא רואים עלייך" – סרטה המרגש של מיכל אביעד. ראיתי אותו לראשונה בהקרנות האקדמיה לפני כמה חודשים, וכתבתי עליו כאן. לאחרונה ראיתי אותו בשנית, ולמרות שכפי שכתבתי לאחר הצפייה הראשונה, זהו לא סרט נטול בעיות, הן מתגמדות מול עוצמתו העיקרית של הסרט – סיפורן של הנשים האלו.

יבגניה דודינה (שחקנית אדירה) ב"לא רואים עלייך"

הסרט הזה חי להמשיך לקרוא