שומר חוק: הכל נשאר במשפחה

באיחור קל גם אני ראיתי את "שומר חוק", ובאיחור קצת פחות קל אני גם מעלה עליו פוסט (אני כרגע נטול אינטרנט, ומשתמש בשירותי המחשב בבית הורי). אני מצטרף לשבחים שנכתבו על הסרט הזה במקומות אחרים (למשל כאן), ובתשובה לאורון אני רוצה להוסיף שהעובדה שאתה, אחיך, ואני צחקנו מאוד מהסרט, וחלק מהקהל בהקרנה שבה אתה ראית את הסרט (וגם אני, בהקרנה אחרת) צחק פחות – העובדה הזו נובעת מכך ש"שומר חוק" הוא אמנם דרמת משטרה, אבל הוא יותר דרמה ממשטרה, והוא יותר קומדיה מדרמה. והקצב הדרמטי היחסית איטי עלול להרתיע אנשים מסוימים (שבאו לראות פיצוצים ויריות, והרבה), וההומור הבוטה, אבל המתוחכם, עלול לעבור מעל לראש של אנשים מסוימים (אותי, למשל, מאוד הצחיקה שיחה מאוד רצינית בין פושעים על פילוסופיה ועל ניטשה).

תרשום לך הערה בתיק האישי, אורון, שלא עמדת על הקשר בין האחים מרטין וג'ון-מייקל מק'דונה. אני ידעתי על זה עוד לפני שראיתי את הסרט, וההקשר המיידי לסרט המצחיק-עד-מאוד "ברוז'" (של מרטין) קפץ מיד. ואכן בשני הסרטים משחק אותו שחקן (ברנדן גליסון הנפלא), ושני הסרטים מתעסקים בהומור בוטה, מעליב – ושניהם לא מתנצלים על כך. אבל בעוד "ברוז'" היה סרט פעולה קומי, ועם זאת קשוח וקצבי, "שומר חוק" מתרכז יותר בדרמה-קומדיה, ופחות באלמטים של הפשע, ובכך הוא מאפשר לי להתעמק יותר בדמות הראשית בסרט, שהיא סוג של ארצ'י באנקר. "ברוז'" נהנה להשפריץ ארס לכל כיוון אפשרי (ועשה זאת בצורה מבריקה). "שומר חוק" הולך מעבר לזה – הוא לא עושה את זה לשם ההנאה (למרות שיש מזה גם). הדמות הראשית באמת מאמינה בדברים שהיא אומרת: השוטר הזה באמת מאמין שסוחרי סמים הם כולם שחורים (או מקסיקנים), והוא באמת מאמין באופן כללי בעליונות הגזע שלו על פני שאר העולם. ואנחנו, הצופים הנאורים שיושבים באולם הקולנוע, רואים בעת ובעונה אחת דמות מעוותת וגזענית, אבל גם במידה מסוימת, מראה לא מחמיאה שלנו עצמנו. 35 שנה אחרי אותה סדרת טלויזיה פורצת דרך, ארצ'י באנקר קם לתחייה בצורת סרט חכם, סוחף, ומצחיק מאין כמותו.

בכל מקום אחר תראו תמונה מתוך הסרט. אצלי תראו תמונה של הבמאי (וצוות השחקנים מאחוריו)

אחד הדברים להמשיך לקרוא