יום הולדת

יש לי היום יום הולדת. אני בן 39.

יש לי היום יום הולדת. הבלוג שלי בן שנה.

אם להיות ממש מדוייקים, את הפוסט הראשון פרסמתי ב-30 באוקטובר 2010. אבל את ההשקה הרשמית עשיתי ביום ההולדת שלי, ב-2 בדצמבר. בדיוק היום לפני שנה. כתבתי על הסרט שיצא לאקרנים בדיוק יום לפני, "כלבת".  מאז המשכתי לכתוב על דברים שמעניינים אותי: קולנוע ישראלי, וקולנוע עולמי. אני פחות בעניין של קולנוע הוליוודי (בהכללה, כמובן), ולכן, כל מי שרוצה לקרוא על "משימה בלתי אפשרית" החדש, אצלי זה לא המקום. אבל כל מי שמוקיר את הקולנוע שהוא קצת הצידה מהמרכז – אני הכתובת. ובכלל, במשך השנה הזו, אני מנסה למצוא את הנישה שלי. יאיר רוה מצוין בניוז. אני משתדל לכתוב על זה פחות (למרות שאני מודה שהפוסט שהכי נהניתי לכתוב היה העדכון און-ליין על פרסום הליין-אפ של פסטיבל קאן. כמובן לפני כן דאגתי לקשור את יאיר רוה לכסא, ולודא שלא תהיה לו גישה למחשב, כדי שתהיה לי בלעדיות). אני משתדל לכתוב על מה שהשאר פחות כותבים – סרטים לא הוליוודיים (שהם, בהכללה, הטעם הקולנועי שלי), ועל חדשות קולנוע שלא נוגעות ישירות בכוכבים אמריקאים. מעניינים אתי בעיקר טקסי הפרסים של האקדמיות השונות בעולם (ולא רק האוסקרים האמריקאים). כך עקבתי בשנה שעברה אחרי הסזאר הצרפתי, אחרי הגויה הספרדי, אחרי הדויד-די-דונטלו האיטלקי ואחרי הגופו הרומני. וגם אחרי הלולה הגרמני ואחרי הפרסים בקנדה.

או בקיצור: שיאיר רוה והחברים בסריטה יכתבו על האוסקרים. אני, הסנוב, מבלה באירופה (הוירטואלית, כמובן).

אבל הלחם והחמאה של הבלוג הזה הם שניים: סרטים ישראליים – ועקבתי השנה מקרוב אחרי תחרות פרסי האופיר. וגם הביקורות השוטפות – הפוסטים שאני מעלה עם עלייתם של סרטים שראיתי להקרנות מסחריות רגילות בארץ. אלו גם אלו מסמנים את הטריטוריה שלי – והיא, כמו הבלוג שלי כולו – קטנה, אבל איכותית.

מספרים יש לי רק ממחצית הדרך, אבל מאז שיש לי סטטיסטיקה, הפוסט הכי נקרא בבלוג שלי הוא (סורפרייז, סורפרייז) מחשבותיי על "הדירה". וזה מדהים במיוחד לגלות שהפוסט שנמצא במקום השני הוא הביקורת שלי על "מכוניות 2". כלומר, סרט דוקומנטרי ישראלי איכותי הביא לבלוג שלי בערך פי שניים קוראים ממוצר הוליוודי מאוס.

אבל אל תטעו בשקט התעשייתי שאפף את בלוג בשבוע וחצי האחרונים. 174 פוסטים כתבתי בשנה האחרונה (בסדר, 173 פוסטים. תורידו מהחשבון את פוסט הפתיחה מאוקטובר 2010). בשביל אדם שעובד לבד (ללא תמורה כספית) זה לא רע בכלל. ממוצע של פוסט אחת ליומיים בערך. חודש דצמבר עומד להיות עמוס כאן בבלוג. ראשית כבר התחלתי להכין סדרה של פוסטים שתסקור את הקולנוע הישראלי המסקרן של 2012 (הפוסט הראשון בסדרה מחר). יש כמה סרטים מסקרנים שעומדים לעלות על המסכים בחודש דצמבר, וגם עליהם תוכלו לקרוא כאן (הראשון שבהם, כבר בשבוע הבא, הוא סרטו המסקרן של אחד הבמאים הכי אהובים עלי בעולם, אם לא הכי אהוב עלי – לארס פון טרייר). וגם תכניית הסינמטקים החודש מסקרנת, עם שבוע קולנוע הולנדי וקרואטי (אמרתי לכם, קולנוע עולמי זה אני). ואח"כ בינואר יתחילו האקדמיות השונות לבחור, והגלגל ימשיך להסתובב.

אז אני אולי לא בלוג גדול במיוחד, או משפיע במיוחד. אבל אני משתדל להיות איכותי במיוחד. מה שאומר שמי שקורא כאן גם הוא איש (או אישה) איכותיים מסוגם.

חודש דצמבר טוב לכולם. סטיק אראונד (אתם מוזמנים, אם אתם רוצים, ללחוץ על כפתור ה-Follow, להירשם, ולקבל עדכון כל פעם שאני מעלה פוסט חדש).

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il