קולנוע ישראלי 2012: הסיפור של יוסי (יוסי וג'אגר 2)

אחרי שמי זרחין ודובר קוסשוילי, עוד במאי אמור לחזור השנה לאור הזרקורים. זהו איתן פוקס. והפעם עם סרט המשך ללהיטו המפתיע מלפני עשור, "יוסי וג'אגר".

אם לומר את האמת, יש לי קצת בעיה עם הסרטים של איתן פוקס. מצד אחד, הוא במאי מוכשר, מדויק, מהוקצע, מקצועי, שיודע להריץ דברים בצורה חלקה, בלי תקלות. טכנית אין לי טענות אליו. אבל במשך השנים הרגשתי שאיתן פוקס מנסה להכניס את כל הבעיות של המדינה הזו לסל אחד, ולדבר עליהם בבת אחת. הומואים-סטרייטים, ישראלים-פלסטינים, יהודים-נאצים – כל ההווייה הישראלית נשפכת יחד, כגוש אחד, אל תוך סיפוריו האנושיים של פוקס. ומכיוון שאי אפשר באמת לתת משקל רציני לכל אחד מהנושאים הבוערים האלו כשהם ביחד, איתן פוקס נוקט בתכסיס – הוא מרדד את הדיון. הוא הופך את סרטו לבידורי ונעים. ב"ללכת על המים" זה עבד יופי. ב"הבועה" זה לא כל כך עבד. ובכלל, להרגשתי הסרט הכי טוב של איתן פוקס בכל הקריירה שלו הוא דווקא "אפטר", סרט הגמר שלו כסטודנט, מלפני 20 שנה. מכיוון שהיה מדובר בסרט קצר, הוא היה חייב למקד את הדיון בנושא אחד (הומוסקסואליות בצה"ל) – וזה היה סרט קצר ומצוין. מאז היתה לי תמיד הרגשה שאיתן פוקס יורה גבוה, עם אמביציה גבוהה, ויכולת טכנית משובחת, אבל פוגע נמוך – כלומר, הוא מצליח ליצור להיטים קופתיים, אבל לכל היותר הוא יוצר סרט מהנה ("ללכת על המים", למשל), אבל לא באמת עמוק ומרגש.

מצד שני, להמשיך לקרוא