קולנוע ישראלי 2012: הדילרים

יש במאי ישראלי שלהרגשתי הוא די נחבא אל הכלים. אבל זה לא אומר שהוא לא מוכשר. ואפילו כבר יש לו ברזומה להיט קופתי אחד, וגם סדרת טלויזיה מצליחה. ועכשיו יש לו סרט חדש, שאו-טו-טו (עניין של כמה חודשים) מגיע.

אם לומר את האמת, אני לא כל כך מכיר את היצירה של עודד דוידוף. בשבילי הוא האיש מאחורי "מישהו לרוץ איתו", הספר של דוד גרוסמן, שהפך לסדרת הטלויזיה שהפכה לסרט קולנוע מצליח. אהבתי את הסרט ההוא. העיר ירושלים שיחקה בו תפקיד לפחות כמו השחקנים שבה. התעוזה של דוידוף להראות דווקא את הסמטאות האחוריות של העיר, ולאו דווקא את שכיות החמדה שלה, בתוספת תסריט סוחף ומשחק טוב של הקאסט (בעיקר של צחי גראד, זוכה פרס האופיר המוצדק על משחקו בסרט זה, וגם של בר בלפר המהפנטת. שתהיה בריאה) – הכל הצטרף לסרט טוב ואפילו מרגש לעיתים.

אבל אם לשים את "מישהו לרוץ איתו" רגע בצד, להמשיך לקרוא