קולנוע ישראלי 2012: הדילרים

יש במאי ישראלי שלהרגשתי הוא די נחבא אל הכלים. אבל זה לא אומר שהוא לא מוכשר. ואפילו כבר יש לו ברזומה להיט קופתי אחד, וגם סדרת טלויזיה מצליחה. ועכשיו יש לו סרט חדש, שאו-טו-טו (עניין של כמה חודשים) מגיע.

אם לומר את האמת, אני לא כל כך מכיר את היצירה של עודד דוידוף. בשבילי הוא האיש מאחורי "מישהו לרוץ איתו", הספר של דוד גרוסמן, שהפך לסדרת הטלויזיה שהפכה לסרט קולנוע מצליח. אהבתי את הסרט ההוא. העיר ירושלים שיחקה בו תפקיד לפחות כמו השחקנים שבה. התעוזה של דוידוף להראות דווקא את הסמטאות האחוריות של העיר, ולאו דווקא את שכיות החמדה שלה, בתוספת תסריט סוחף ומשחק טוב של הקאסט (בעיקר של צחי גראד, זוכה פרס האופיר המוצדק על משחקו בסרט זה, וגם של בר בלפר המהפנטת. שתהיה בריאה) – הכל הצטרף לסרט טוב ואפילו מרגש לעיתים.

אבל אם לשים את "מישהו לרוץ איתו" רגע בצד, אני יודע שדוידוף הוא גם האיש מאחורי "מרס טורקי", סרט שלא ראיתי (מעט מאוד ראו), אבל המבקרים ברובם שיבחו (בעיקר על קצב משובח), והוא גם האיש מאחורי סדרת הדגל של HOT, "תמרות עשן". לגבי הסדרה אני חייב לומר שמצד אחד היא מרשימה מאוד, עם רמת הפקה מהגבוהות שנראו בארץ (בטח בטלויזיה), אבל לכל אורך העונה הראשונה הרגשתי שנקודת המוצא המרתקת של הסדרה מתבזבזת ומתמסמסת ככל שהסדרה מתקדמת. ולמרות שצריך להודות שגם ב"תמרות עשן" מפגין דוידוף עבודה משובחת עם שחקנים (זו הסדרה שבה גיליתי שחקן אחד מצוין שלא הכרתי קודם – יורם טולדנו), את העונה השנייה אני כבר לא רואה.

אז אם עודד דוידוף יביא את העין יוצאת הדופן שלו לצילום לוקיישנים (ירושלים ב"מישהו לרוץ איתו", הגליל ב"תמרות עשן"), ביחד עם הקצב המתוקתק מ"מרס טורקי", והעבודה המשובחת שלו עם שחקנים, הפרויקט החדש שלו, משהו שנקרא "הדילרים" אמור להיות מה שקוראים באמריקאית "סליפר היט", כלומר, להיט מפתיע.

רמי דוידוף (פרונט) ואיתי תורג'מן (מטושטש, ברקע) ב"דילרים". צילום סטילס: רן מנדלסון.

"הדילרים" אמור להיות סרט פשע שיתרחש, שוב, בסמטאות של ירושלים. הוא אמור לערב כדורגל, עסקאות אפלות, והרבה סלנג עממי. הצוות שמלווה את דוידוף בפרויקט הזה מבטיח הרבה: בתפקידים הראשיים רמי דוידוף (האח של, שגם השתתף בכתיבת התסריט) ואיתי תורג'מן (שחקן מעולה בעיניי, שמקבל יותר מדי תפקידי משנה, ופחות מדי תפקידים ראשיים). יתמכו מאחור צחי גראד המצוין, וגוד-אולד אלון אבוטבול (טוב, בסדר. נוט סו אולד. אבל ורי גוד). הצלם הראשי של הפרויקט המסקרן הזה הוא זוכה האופיר הטרי ירון שרף ("הערת שוליים", "שבעה").

במתמטיקה פשוטה חיבור של כל כך הרבה חומרים טובים אמור ליצור סרט טוב. אבל באמנות כמו באמנות – שום דבר לא ידוע. ולכן הסקרנות.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “קולנוע ישראלי 2012: הדילרים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s