אלוהי הקטל: הטבע האנושי האלים

היום ה-8 בדצמבר. הדליקו נר לזכרו של ג'ון לנון, שנרצח על יד ביתו בניו-יורק, בדיוק היום לפני 31 שנים. אתם גם מוזמנים לקרוא את הפוסט שפרסמתי כאן בשנה שעברה, במלאות 30 שנה למותו.

===================================================================

אז כולם עכשיו יכתוב על ההיסטוריה של רומן פולנסקי. ניצול השואה, שאשתו נרצחה בברוטליות, והוא עצמו עבריין נמלט כבר יותר מ-3 עשורים. איך סרטיו לאורך השנים הם התגלמות הפראנויה, ואיך זה שכשאתה פראנואיד זה לא אומר בהכרח שהפחד שלך הוא דמיוני. ואיך האלימות היא בעצם חלק בלתי נפרד מחייו של פולנסקי. ואיך זה אך טבעי שהסרט החדש של רומן פולנסקי הוא בעצם דיון אחד ארוך בטבע האלים של האנושות.

אבל אני לא כזה משכיל. כן, ראיתי כמה מסרטיו של פולנסקי, אבל ממש לא את כולם. רחוק מכך. וגם את ההצגה שהסרט החדש של פולנסקי מבוסס עליה לא ראיתי. אני ראיתי את הסרט החדש. כך שעם מעט מאוד רקע, ועם מעט מאוד בסיס להשוואה, אני יכול לומר שבעיניי מדובר בסרט מהנה וחכם למדי, גם אם לא חף מחסרונות. מדובר בסרט פשוט למדי, שמידי פעם גולש לתאטרליות יתר, אבל מיד עולה על הסוס הקולנועי בחזרה. סרט שבו רק ארבעה שחקנים, רובם במיטבם, אבל מידי פעם יש גם נפילות קלות, שמהר מאוד נשכחות. ובסך הכל, מדובר בבידור אינטלגנטי ואפקטיבי.

מאחורי החיוכים מסתתרת אפלה. מתוך "אלוהי הקטל"

להמשיך לקרוא