מלנכוליה: לשבור את הכוס

הגאון המטורף מדנמרק עשה זאת שוב. לארס פון טרייר, האיש השנוי ביותר במחלוקת בעולם הקולנוע של שני העשורים האחרונים, האיש שכל סרט שלו מוסיף נדבך נוסף לויכוח הבלתי נגמר "לארס פון טרייר – גאון או שרלטן" – הבמאי הדני המדהים הזה הוציא תחת ידיו יצירת מופת נוספת. "מלנכוליה" הוא סרט עמוק, מרגש, אופראי, יפה בצורה בלתי רגילה, וגם סוחף.

מלנכוליה. יפה בצורה בלתי רגילה.

במסורת היהודית נהוג שחתן שובר כוס בחתונה. בעודו עושה זאת הוא אומר את המשפט: "אם אשכחך ירושלים, תישכח ימיני". כלומר: גם במהלך היום השמח ביותר בחייו של אדם, עליו להיזכר בחורבן בית המקדש; במדינת ישראל יש ויכוח ארוך שנים בנוגע לצורך להצמיד את האבל הגדול של יום הזכרון לשמחה הגדולה של יום העצמאות.

לארס פון טרייר, כידוע, לא יהודי. את סרטו הקודם, "אנטיכרייסט", יצר לארס פון טרייר מתוך עננים קודרים שכיסו את נשמתו, עת חווה התמוטטות עצבים. סרטו החדש נוצר לאחר שהחלים. אבל פון טרייר ידידנו כנראה סובל ממאניה דיפרסיה. הוא יודע שגם עכשיו, כשהוא יחסית בהיי, הוא יודע שיהיה עוד משבר. הוא יודע שתבוא עוד התמוטטות. הוא יודע שיקרו דברים רעים. גם בשמחות הוא לא שוכח את הזמנים הרעים. וזה תקף לגבי כולם, יהודים ונוצרים. ועל זה "מלנכוליה".

הדקות הראשונות של "מלנכוליה" הן רצף מהמם של דימויים ויזואליים יפים בצורה שאי אפשר לתאר בכלל. כך נראה סוף העולם לפי פון טרייר. למעשה, הוא מגלה את סוף הסרט כבר בהתחלה: סוף העולם יגיע. אין כאן ספק בכלל. ואז מתחיל הסרט: חתונה. אירוע עשיר שמאורגן ע"י משפחתה של הכלה (אחותה נשואה לאיש עשיר מאוד). האמא היא גרושה ממורמרת, והיא הראשונה לטפטף את הרעל אל תוך כוס השמחה. היא כבר יודעת שהנישואים לא יימשכו זמן רב. וזו רק ההתחלה. ג'סטין, הכלה (קירסטן דאנסט הנפלאה) מרגישה שמשהו לא בסדר, אבל היא לא יודעת להגיד בדיוק מה. היא נמצאת כל הזמן על הקצה. היא מפחדת מהרע שיגיע, אבל אף אחד לא מקשיב לה. אלו הם רגעים נוגעים ללב במיוחד בשבילי. כמו מאיה מרון ב"כנפיים שבורות", יש לה קול משלה, אבל בתוך ההמון וההמולה של החתונה, כשכל אחד שומע רק את עצמו, האינדיבידואל הולך לאיבוד. ואז קורה משהו. השוט שבו ג'סטין נשכבת עירומה אל מול כוכב מלנכוליה המתקרב אל כדור הארץ (שוט שמופיע בטריילר) הוא שוט מפתח בסרט. כאן מקבלת ג'סטין את הדין. מכאן והלאה היא לא פוחדת יותר. מכאן והלאה היא רק מחכה לסוף העולם שיגיע. מכאן והלאה הסרט עובר לספר על קלייר, אחותה (שרלוט גינסבורג. מצוינת).

קלייר מנהלת משק בית מפוצץ בכסף (בעלה, בגילומו המרשים כתמיד של קיפר סאת'רלנד, מתואר בסרט כ-Filthy Rich. עשיר להחריד. צירוף מילים באנגלית שמתאר בדיוק מה שפון טרייר רוצה להגיד – הכיעור נמצא בתוך היופי). היא חרדה מאוד מהבאות. יש לה בעל וילד שהיא מאוד אוהבת, והיא רק רוצה לשמור על הקיים. לעומת אחותה שכבר השלימה עם הגורל, היא בוכה ומקווה לטוב. החלק השני של הסרט מתאר את שתי הגישות האלו לכל הרע שבעולם – האחת שמקבלת אותו כמו שהוא, והשנייה שמסרבת להשלים עימו.

בין לבין פורש פון טרייר לסיקוונסים שמלווים במוסיקה קלאסית המקרבים את הקץ. רבות נכתב בעבר על היחס של לארס פון טרייר לנשים. נכתב הרבה על ההתעללות שלו בנשים בפרט (ב"דוגוויל", למשל) ובאנשים בכלל. ב"מלנכוליה" ניתן לראות שהגברים לאט לאט נעלמים מהנוף. הגברים הם השקרנים המזויפים. הם אלו שמסבנים אותנו עם ה"יהיה בסדר" שלהם. הם אלו שיודעים שהאסון יגיע, אבל מעדיפים לשחק אותה גיבורים. הנשים אומרות אמת. הן אולי נתפסות כהיסטריות, אבל הן לא מסבנות אף אחד. ובסופו של דבר, הן היחידות שעומדות אל מול הסכנה בעצמן.

סוף הסרט, אגב, מביא איתו טוויסט לסיפור הזה: סוף הסרט בעצם מאשים את הנשים בטבע הגברים. הרי ממי יונק הגבר את טבעו אם לא מאימו? ואם האישה אומרת לכולם את האמת מבלי לפחד, דווקא על בנה היא מגוננת מפני אותה אמת, ובכך בעצם היא מחנכת אותו להסתיר, לא להראות פחד, לא לומר אמת.

השוט היפהפה הראשון בסרט הנפלא הזה. קירסטן דאנסט. מלנכוליה.

סגנון הצילום של הסרט חוזר אל אותו "לכלוך" שהכרנו ב"לשבור את הגלים", אבל בתוך ההוד והדר יוצאי הדופן האלו, יש גם כאן הבעה של רעיון הסרט – בתוך הטוב כבר מסתתר זרע הרע. ובסרט הזה גם ניתן כבר לראות את הדור הבא – אל סטלן סקארסגארד, חלק מהקאסט הקבוע של לארס פון טרייר (הוא היה מושא אהבתה של בס ב"לשבור את הגלים", אבל הוא הופיע גם בלא מעט סרטים אחרים של פון טרייר, ומופיע גם כאן בתפקיד קטן ומצויין) מצטרף אלכסנדר סקארסגארד. הבן של (בתפקיד החתן). בכך מכיל פון טרייר את תורתו על הדור הזה ועל הדור הבא.

וכל זה מצטרף יחד אל יצירה מרובדת מאוד, שלמה, מרשימה, מרגשת ומופלאה.

"מלנכוליה" – חובה לראות.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “מלנכוליה: לשבור את הכוס

  1. מאוד נהנתי לקרוא רשומה זו.
    מאוד אהבתי את הסרט. הדבר היחיד, כפי שאמרתי לך הבוקר, שהפריע לי היא המכות שג'סטין, קירסטן דאנסט המדהימה, נותנת לסוס היפה שלה…
    כמו בואלס עם באשיר, שבו בסצינת הפתיחה האדם יורה בכלבים שזה הרס לי את הלב…

    האדם הוא אכזרי מאין כמוהו וזה מה שעושה את העולם שלנו להרבה פחות יפה מכפי שהיה יכול להיות.
    ואת החיים להרבה יותר קשים במקום מאושרים ונהדרים כפי שהיו יכולים להיות.

    אני רוצה לתת את הצד השני המשלים לדיכאון…המאניה שמובילה אליו, הנפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ממקום טוב למקום רע.
    לשם כך אצרף שיר קטן שכתבתי אתמול :

    מרגיש כמו מטוס /
    שטס גבוה גבוה /
    ולא נוחת /
    עוד מעט יגמר לי הדלק /
    ואז אתרסק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s