קולנוע ישראלי 2012: שלום בית

אחרי כמה פוסטים שנגעו בצד הנשי של העשיה הקולנועית בארץ, אני חוזר לגעת בסרטים המסקרנים של 2012 שבוימו ע"י גברים. היום אני רוצה להתעסק בצד הפוליטי של העשייה.

עד לפני כעשור, הייתה דיכוטומיה כמעט מוחלטת בעשייה הקולנועית בישראל: סרטים דוקומנטריים נגעו כמעט רק בסכסוך הישראלי-פלסטיני. סרטים עלילתיים כמעט ולא נגעו בנושא בכלל. עם הזמן נעשו יותר ויותר סרטים דוקומנטריים על נושאים אחרים, וגם הקולנוע העלילתי הפסיק להירתע מלהתעסק בנושא. סרטים כמו "עץ לימון" ו"הכלה הסורית" של ערן ריקליס, "לבנון" של שמוליק מעוז, וגם במידה מסוימת "הבועה" של איתן פוקס התמזגו עם סרטים כמו "נודל" ו"סיפור גדול" ויצרו עולם קולנועי ישראלי עשיר (מבחינת הנושאים שבהם הוא מתעסק).

מנקודת המבט שלי, ענר פרמינגר הוא איש חסר מזל. הוא איש אקדמיה ידוע ומוכר. הוא מרצה על קולנוע, והוא כתב ספרים בנושא. אבל כבמאי יש לו רזומה קטן מדי, והוא לא פונק ע"י קהל או מבקרים. את סרטו הראשון, מלפני עשרים שנה ("גולם במעגל") אני זוכר כחוויה מרגשת, אם כי קצת פגומה טכנית.  סרטו השני, מלפני עשר שנים היה "הגרעין הקשה". אני הייתי אחד מברי המזל הבודדים שראה את הסרט הזה על מסך גדול. זה היה סרט עם ערכי הפקה מרשימים מאוד, אם כי אני מעריך שהתסריט שהסתבך קצת בתוך עצמו הרתיע רבים. ועכשיו חוזר פרמינגר עם  "שלום בית", סרטו השלישי, ולפי התקציר שלו, מדובר בפרויקט שמסקרן אותי דווקא בגלל קוצר היריעה שלו.

חגית דסברג ב"שלום בית"

לפי הבנתי, מדובר בסרט שיתרחש ברובו בתוך בית אחד. הסרט יתרחש במהלך האינתיפאדה השנייה, שהייתה לא כל כך מזמן. היתה תקופה כזו שאוטובוסים התפוצצו ברחובות ישראל כל יום, והטרור השתולל. היה פחד אמיתי. על הרקע האלים הזה כולאת גיבורת הסרט את משפחתה בבית "עד שיבוא שלום". פשוט. אקט של שגעון, או אינסטינקט אימהי טבעי?

חגית דסברג היתה השחקנית הראשית בסרטו הראשון של פרמינגר, לפני 20 שנה. עכשיו היא חוזרת לתפקיד הראשי בסרט נוסף של יוצר שאולי לא משופשף טכנית, אבל יש לו לב, ויש לו משהו בוער להגיד על המצב. מה שמסקרן אותי במיוחד בפרויקט הזה היא העובדה שרוב הסרט אמור להתרחש במקום אחד. חרב המוות שמונפת בחוץ מייצרת מצב סטרס תמידי, ועם סרט מצומצם במתכוון, רמת המתח שאמורה להצטבר במקום קטן אמורה להיות גבוהה. על הנייר זה סרט מעניין. אני רוצה לקוות שגם על הבד.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s