קולנוע ישראלי 2012: לרדת מהעץ

בראשית היה הכוכב הכחול

אני מודה – על גור בנטביץ אני יודע מעט מאוד. לא ראיתי אף אחד מסרטיו.

זה לא שאני חושב שהוא לא במאי טוב. זה פשוט בגלל שהרגשתי שעד עכשיו אנחנו (הוא ואני) לא היינו מסונכרנים על אותו גל. הוא נראה לי כזה סטלן שחי בסבבה. אני בדיוק הפוך ממנו – אחד עם חינוך אירופאי קפדן ומסודר. מעולם לא נגעתי בג'וינט, או בשום דבר שנראה כמו סיגריה. גור בנטביץ' עשה על זה סרטים ("משהו טוטאלי" – למשל. סם האהבה). אז אני יודע שבנטביץ' הוא משורר של דור שלם. אני פשוט יושב בצד הדרך ובצד הזמן שלו. דרכינו לא נפגשו. עד השנה שעברה.

בשנה שעברה מאיה קניג (שהיא גם בת זוגתו של בנטביץ') קיבלה הרבה שבחים על סרטה "אורחים לרגע" (בקרוב בפסטיבל ברלין, ומתישהו גם על המסכים בארץ). אני, כזכור, פחות התלהבתי, אבל כן אהבתי את נוכחותו של בנטביץ' על המסך (כשחקן ראשי). משהו בנוכחות שלו, בקול הבס הרועם שלו – יש בו משהו מאוד מרשים. ומבלי להכיר אותו, נדמה לי שהדמות של בנטביץ' ב"אורחים לרגע" דומה גם לבנטביץ' בחייו הפרטיים – אדם שחי בסבבה, ראש בעננים – אבל כשצריך לגלות אחריות לדברים החשובים באמת (גידול בת, למשל) – הוא יהיה שם ויעשה את הדבר הנכון (וחוץ מזה, תחשבו על זה – לחיות עם בת זוג אחת קבועה? איזה מין קונספט סטלני זה?). כלומר – אני מרגיש שאני מתחיל להתעניין בבנטביץ' כי הוא משתנה. כי הוא מתבגר. כי הוא עדיין מחזיק בקלילות ההיא, אבל גם יודע לקחת אחריות כשצריך.

ואולי הוא תמיד היה ככה, ולא ידעתי. בראיון שהוא נתן לפבלו אוטין (מגזין "סינמטק" 162, ינואר-מרץ 2010) הוא אומר: "אנשים חושבים שאני כל הזמן לוקח סמים ונמצא על טריפים…אם אני מראה לך סטוריבורדים של "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי" תראה שכל הסרט מתוכנן מראש, פריים-פריים".

אני זוכר שהיה להיט כזה, "הכוכב הכחול". ואני זוכר שגם "משהו טוטאלי" הלך לא רע בכלל. ואני זוכר שהיה גם סרט דוקומנטרי כזה על העשייה של "משהו טוטאלי". ובדרך הוא עשה עוד המון דברים שלא היתה לי נגיעה בהם (יש לגור בנטביץ' אתר אינטרנט מגניב שמספר על זה. כדאי לבקר). אבל אולי עכשיו אני מתחיל לגלות את בנטביץ'. ויש בזה משהו מרגש.

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד. שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד (יהונתן גפן)

גור בנטוויץ' על הסט של "לרדת מהעץ"

אם להסתמך על הקומוניקטים שיצאו לתקשורת לפני כמה חודשים (ותסמכו על זה שאם אתם מחפשים מידע על משהו/מישהו, ואתם קוראים באתרים שונים את אותו טקסט בדיוק – זה אומר שמישהו הכתיב את הטקסט הזה) – סרטו החדש של בנטביץ', שהצטלם בדיוק באותו מקום עליו דיבר יהונתן גפן, מספר על בחור צעיר שחוזר מחו"ל אל זרועות הבחורה שהשאיר מאחור (ואל הכלב), אבל הוא גם נקלע אל "מאבק ציבורי". צריך לחפור קצת בשביל לגלות מהו אותו מאבק ציבורי. ובכן, חפרתי. בין המשתתפים בסרט ניתן למצוא את גור בנטביץ' עצמו, גל תורן, שרה אדלר, מאיה קניג, ודורון צברי. בטוויטר של צברי מצאתי את הסיפור: עלילת הסרט מתמקדת בקבוצת אקטיביסטים שנאבקת למען פארק עירוני במקום שבו העיריה מתכננת להקים חניון. כלומר – הסרט שואב מרוח המחאה ששטפה את המדינה בקיץ האחרון (ואולי תחזור ותשטוף. המצב הרי לא ממש השתנה).

אז מאבק ציבורי וסיפור אישי, ביחד עם אנרגיה סוחפת (ב"אורחים לרגע" זה היה בנטביץ' וצחי גראד, עוד עם איש נוכחות מחשמלת. ב"לרדת מהעץ" זה יהיה צברי. גם עליו לא חסרה אנרגיה) וסקרנות מאחד שלא עשה סרט באורך מלא כבר הרבה שנים, והפעם עושה סרט מושקע (הקומוניקט דיווח על סט ענק שלא היה כמותו מאז "תעלת בלאומילך") – הכל מתנקז אל פרויקט שכרגע מחכה בשקט בחדר העריכה, אבל, כמו המחאה בקיץ, עוד יכול לשטוף את המסכים בגל אהבה.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s