קולנוע ישראלי 2012: מעשייה אורבנית

בשבועות האחרונים סקרתי כאן בבלוג את הסרטים הישראלים המסקרנים של 2012. לפעמים אני כותב עם רעיון מגובש מראש. לפעמים הרעיון קם ומבצבץ תוך כדי כתיבה. כשהתחלתי את סדרת הפוסטים ידעתי רק שאני מתעניין בקולנוע הישראלי של 2012. עם התקדמות הכתיבה הבנתי שאני מחפש גם את הגיוון. 12 פוסטים פרסמתי בשבועות האחרונים בסדרה. השתדלתי ללכת מנושא לנושא, להראות את (ולהתפעל בעצמי מ) טווח הנושאים הרחב שהקולנוע הישראלי העכשווי מתעסק בו. מסרטים שמיועדים לקהל הרחב, דרך סרטים פוליטיים, חברתיים, נשיים, סרטי ילדים ונוער וסרטי פשע – יש בקולנוע הישראלי הכל מכל. הפוסט על "מעשייה אורבנית" יהיה הפוסט האחרון בנושא. ולא בגלל שאין יותר על מה לכתוב. יש עוד כמה פרויקטים שנתקלתי בהם במהלך התחקיר לסדרה הזו. כמה מהם כנראה לא יהיו גמורים השנה. עוד פרויקט או שניים מרתיעים אותי במבט ראשון, ולא רצתי להתעסק בהם עד שלא אראה תוצאה סופית. ועוד פרויקט או שניים דנים בנושאים שכבר נגעתי בהם (ואני אזכיר רק במשפט את אחד מהם: "המשגיחים" של מני יעיש, שמתרחש בתוך הקהילה החרדית. לסרט הזה יש לפחות בית הפקה מכובד, בדמות הגב המרשים של מארק רוזנבאום).

בשנה-שנתיים האחרונות מתחילים לדבר בקולנוע הישראלי על גל עצמאי. גל של סרטים שלא מחכים לקבלת תמיכה כספית מקרנות הקולנוע הממסדיות, ויוצאים לצילומים כמשימת התאבדות. כך נחשפו השנה, למשל "אף פעם לא מאוחר" היפה והמהורהר, ו "2 בלילה" המרגש והמקסים (שניהם אמורים לעלות מתישהו השנה להקרנות מסחריות רגילות). עוד אחד בגל הזה הוא "מעשייה אורבנית", בבימויו של אליאב לילטי.

יש סיבה למה הסרטים האלו לא מקבלים מימון כבר בהתחלה. מאיזושהי סיבה הלקטורים בקרנות נרתעים מהם. אם זה מבחינת סגנון או נושא, משהו שם לא מתיישב עם הבון-טון של הקרנות. ואכן רוב הסרטים העצמאיים הם לא מיין-סטרים בהגדרתם (מה שלא אומר שהם לא טובים). ואני מוכרח לומר שמקריאה של הסינופסיס של "מעשייה אורבנית" עולה בי חשש גדול מאוד. יש בתסריט ריח חזק מאוד של גילוי עריות בין אח לאחות, ולא מעט סקס מכל מיני סוגים. אני מאוד מקווה שלא מדובר בסרט כועס ובוטה בכוונה, ושכל מה שקורה בו נובע מתוך הדמויות, ולא מתוך רצון של הבמאי להכרה (הספיק לי השנה סרט אחד חתרני דה-מיקולו. נורא עצבן אותי, "השוטר". סרט שאגב פונק מבחינה כלכלית). ומצד שני אני לא מפחד מסקס בוטה (הי, דווקא אהבתי את "הנותנת". עוד סרט שאמור למצוא מסכים מסחריים מתישהו השנה). אבל יותר מזה, אני מסתקרן מהצורת ההגשה הלא שגרתית שהבמאי מבטיח באתר הסרט:

הסרט יתמקד ב להמשיך לקרוא