קרואטיה אהובתי: הרוח של מרשל טיטו

אני אוהב את שבועות הקולנוע הלאומיים האלו. אני מתוודע דרכם לסרטים שלא הכרתי, וליוצרים שרק קראתי עליהם. מסתבר שהקולנוען המוביל בקרואטיה הוא אחד, וינקו ברשאן. היה לו סרט אחד שנקרא "עדים" שהיה סמי-מדובר בסצינת פסטיבלי הקולנוע לפני כמה שנים. בשנה שעברה הוצג במסגרת שבוע הקולנוע הקרואטי סרט אחר שלו, "לא יגמר כאן". והשנה מוצג בסינמטקים, במסגרת האירוע המיוחד המוקדש לקרואטים, סרט נוסף שלו, "הרוח של מרשל טיטו". על הסרט שהוצג בשנה שעברה כתבתי כאן. ואם לצרף לסרט ההוא את הסרט הזה, ניתן לומר שהקולנוען המוביל של הקרואטים הוא, אפעס…לא משהו.

וזה לא ש"הרוח של מרשל טיטו" הוא סרט לא טוב. אם לומר את האמת, התסריט חריף למדי, ויש בו כמה הבחנות מעניינות על קומוניזם ועל קפיטליזם. באי קטן, כך מספרת האגדה של הסרט, דווחו מספר מקרים בהם אנשים ראו את הרוח של מרשל טיטו, השליט הכל יכול של רפובליקת יוגוסלביה המאוחדת והקומוניסטית. גיבור הסרט הוא שוטר שמגיע לחקור את האירוע. מהר מאוד שרשרת האירועים מתגלגלת לקומדיה מטורפת החוגגת את חזרת הקומוניזם, והכל בניצוח אדם שבעצם קנה חצי מהאי על תכולתו (הבר היחיד, המלון המתקלף, ועוד כהנה וכהנה נכסים). הילולה קומוניסטית המפארת את הפועל הפשוט, בניצוח אוליגרך דה-מיקולו. קומדיה מטורפת מהזן המצחיק והחכם למדי (הטירוף מגיע לשיא כשלעלילה מצטרפים הגרסאות הקרואטיות של מאלדר וסקאלי. ההם מ-X פיילס).

מאלדר וסקאלי באסיפת העם

אבל יש בעיה. להמשיך לקרוא