ג'יי אדגר: גברים בעבודה

לפני בערך שנה אחד ממבקרי הקולנוע האמריקאים צייץ בטוויטרו: "…והזוכה באוסקר הבימוי בשנת 2012: קלינט איסטווד ז"ל, על "ג'יי אדגר". מלבד העובדה שמדובר בבדיחה מרושעת (אם כי מאוד מצחיקה), זה מעיד בעיקר על הציפייה שכל פרויקט חדש של איסטווד מעורר. מאז הסרט הזה הספיק לאכזב רבים, והוא לא יביא לאיסטווד אוסקר נוסף. הביקורות בחו"ל רצחו את הסרט, ועכשיו הוא מגיע לארץ. אבל האמת, כרגיל, היא איפשהו באמצע: אמנם מדובר בסרט מאכזב למדי, אבל לא מדובר באסון קולנועי קולוסלי.

צריך לומר שלשחקן הראשי בסרט יש סיכוי מאוד רציני להיות מועמד לאוסקר, ואולי אף לזכות בו. לאונרדו די קפריו מרשים מאוד בסמכותיות שהוא מפגין, בהחלטיות שבה הוא מתנהל, ובדרך שבה הוא מתמודד עם המשברים שדמותו עוברת. צריך לומר גם שמחלקת האיפור עשתה עבודה מצוינת בהפיכת לאונרדו די קפריו לאיש מבוגר מבלי שזה יראה מגוחך (אם כי צריך לומר שעבודת האיפור על שחקן המשנה, ארמי האמר, פחות טובה), וגם שם יש סיכוי לאוסקר. אני גם לא אתפלא לראות את שמו של טום סטרן ברשימת המועמדים לאוסקר על צילום. סטרן צילם לאיסטווד את כל הסרטים מאז "מיסטיק ריוור" ב-2003 (ב-8 שנים סטרן צילם לאיסטווד 9 סרטים. על אחד מהם, "ההחלפה", הוא גם היה מועמד לאוסקר). ב"ג'יי אדגר" מקפיד סטרן לעבוד עם צבעים דהויים המכתיבים אווירה רזה. ואיסטווד עצמו מביים סרט שמתרחש בנקודות זמן שונות, ומעברי הזמן התכופים לא צורמים ולו פעם אחת.

אבל הכל מתבזבז על להמשיך לקרוא