סוס מלחמה: סוס שלום

באופן מפתיע, ולא אופייני לי, אני דווקא בעד הסרט הזה. הוא שטחי להחריד, והוא מניפולטיבי כצפוי, אבל הוא מפואר ומרשים מאוד. זה קולנוע יפהפה, גדול מהחיים, וסוחף. וזה עובד, רוב הזמן.

סוס. מלחמה. אני ואתה. נשנה את העולם.

האמת היא שזה בעצם סרט ילדים. אני מעריך שאם הייתי אבא לילדים, הייתי מאוד נהנה ממנו דרך הילד שלי. אני חושב שאנשים חסרי נסיון, שלא ראו הרבה סרטים, ללא הרגלי צפייה משלהם – אנשים קטנים שכאלו –  יאהבו את הסרט הזה מאוד. הם לא ירגישו את המניפולציות השחוקות של ספילברג, את אלו שאני כבר ראיתי מאות פעמים. הם לא ירגישו, למשל, איך כל פעם שספילברג (זה הבמאי, כן?!) רוצה להדגיש רגע רגשי, הוא עובר לקלוז אפ משמעותי. הם לא ירגישו גם שכשהוא רוצה להאדיר מישהו או משהו, הוא מצלם אותו מזוית נמוכה מאוד. וגם לא בשימוש הנרחב מאוד-מאוד-מאוד שספילברג עושה במוסיקה. העניין הוא שספילברג עושה את מה שהוא עושה כל כך יפה, וכל כך במקצועיות, שבעיניי זה נסלח.

למשל, בעניין הקלוז-אפים: הוא לא חותך בעריכה לקלוז-אפ כשצריך, אלא הוא מגיע לשם עם תנועת מצלמה. לחלופין, הוא קובע העמדת מצלמה, ומדריך את השחקן (או את הסוס) להגיע למקום הנחוץ בטיימינג הנכון. כלומר: המניפולציה קיימת, אבל היא מרוככת. בעניין העמדות המצלמה: השחקנים, ברובם, עושים עבודה טובה למדי (אמילי ווטסון עושה מעט מדי סרטים), כך שזה עובר. ובעניין המוסיקה: למרות שאני מודע לה, בסצינות המרכזיות בסרט המוסיקה כל כך סוחפת וכל כך מסונכרנת לתמונה עד שהרגעים (הלא מעטים) שבהם רציתי שמישהו ישתיק כבר את התזמורת – הרגעים האלו מתגמדים ומשתכחים.

ובתוך צילומי הנוף הפנורמיים עוצרי הנשימה, קצת שכחתי את העובדה שהסרט הזה שטחי למדי: אם הסרט הזה בא להגיד משהו על חוסר התוחלת במלחמה, יש משהו נאיבי מדי בדרך שהוא מגיע אל המסקנה שלו (היא אותה סצינה מרכזית בסרט, בה הסוס תקוע בשטח הפקר).

נדמה לי גם שהסוס הזה הוא סוג של "פורסט גאמפ" (ואני מניח שהילדים של היום צעירים מדי מכדי לזכור את הסרט הנהדר ההוא): הוא עובר מספר תחנות במהלך הסיפור (בצורה שנדמית לי קצת מגושמת תסריטאית), ושלא בטובתו הוא משפיע על האנשים שבכל תחנה, ובסופו של דבר, הוא משנה משהו בעולם הזה. לא כל התחנות בדרך מעניינות באותה מידה (התחנה הצרפתית אפילו תמוהה למדי, ונילס ארסטרופ, שחקן נפלא בד"כ, מרגיש לי אבוד בסרט הוליוודי שכזה. מצד שני, יש לתחנה הזו פיי-אוף רגשי מספק למדי בסוף) – ועדיין זה סרט שירגש עד דמעות ילדים, ואם תשאירו את הציניות מחוץ לאולם הקולנוע – הוא ירשים גם אתכם.

לפני שהלכתי לקולנוע לצפות ב"סוס מלחמה" חששתי בעיקר (כתוצאה מצפייה בטריילר) מאובר-סנטימנטליות של הסרט. באופן מפתיע , ספילברג נמנע מללחוץ בכוח על כפתורי הדמעות (מלבד, אולי, בסוף, שנדמה לי מתמשך קצת מעבר לנדרש) – וזאת עוד סיבה שגרמה לי לסמפט את הסרט הזה בסופו של דבר. די ברור לי למה הסרט הזה, בסופו של דבר, לא נמצא ממש במירוץ האוסקרים השנה – אין לו את מה שאורי קליין קורא לו "הנפח" הדרוש – ובכל זאת זהו סרט יפה. חוויה שכדאי לעבור.

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s