הארטיסט: ועכשיו שיר אהבה

האמת ש"הארטיסט" הוא סרט נועז למדי. זה סרט בשחור לבן, אילם כמעט לחלוטין, עם דיאלוגים שמוצגים ככותרות בין התמונות הנעות – ממש כמו שראיתם פעם, בשיעורי הסטוריה. ככה ראו סרטים פעם, לפני מאה שנה. ככה עשו סרטים פעם. מאז נוסף סאונד לסרטים, והקולנוע השתנה אין ספור פעמים. מה שלא אומר שמה שהיה פעם הוא לא טוב, או לא עובד, או טוב רק כשיעור הסטוריה. "הארטיסט" של במאי בשם מישל שם-משפחה-בלתי-אפשרי מוכיח שאפשר לא רק לעשות סרטים כמו פעם. "הארטיסט" מוכיח שאפשר לעשות סרטים טובים, מרגשים, יפהפהיים – גם אם הם נראים כמו פעם. לעשות סרטים כמו פעם לא כמניירה (כמו שמל ברוקס עשה במידה מסוימת ב"סרט אילם" משנת 1976) – אלא לעשות סרט כמו פעם כשיר אהבה אמיתי וכן לקולנוע.

ז'אן דוז'ארדין. הארטיסט.

להמשיך לקרוא