פסטיבל קולנוע בריטי: חוש מושלם

קודם כל אני חייב הסבר: זה נכון שאני מצליח לראות הרבה סרטים לפני כולם. וזה למרות, ולא בגלל. למרות שאני בעצם לא נושא עימי תעודת עיתונאי. וזה למרות שאני, בעצם, לבד בבלוג שלי. וזה למרות שאני, בעצם, איש פשוט למדי (שפשוט רואה הרבה סרטים. יותר מדי לפעמים). אז אמנם משתדל בבלוג שלי להיות הכי עדכני שאפשר. אבל לא תמיד אני יכול. וככה יצא שהחברים ב"סריטה" כבר כתבו לא מעט על פסטיבל הקולנוע הבריטי. ומי שחיפש כבר יכל למצוא כתבות על הפסטיבל גם באתרים אחרים. ואני הגעתי לפסטיבל הזה רק אתמול. ורק היום אני יכול להתחיל להעלות פוסטים עליו. סליחה, מחילה, למפרע ובדיעבד. ועכשיו לעיקר. "חוש מושלם". מושלם, עלק.

דיויד מקנזי הוא במאי שכבר יש לו קילומטראז' מסוים על מסכי הקולנוע הישראלי. כל הסרטים שביים מאז 2003 (ארבעה במספר) הופצו בארץ. אף אחד מהם לא ממש ראיתי (לא ממש= ראיתי קטעים מהם. בטלויזיה. לפני שהעברתי לערוץ אחר). נדמה לי שהוא במאי שמוערך ע"י המבקרים. היה נדמה לי שהוא פשוט סקס-מניאק (יש לא מעט סצינות סקס בסרטיו). ועכשיו, אחרי שראיתי בפעם הראשונה סרט שלו בשלמות, אני גם לא ממש מבין למה הוא כל כך מוערך. אני מעריך שלא מעט אנשים שיראו את הסרט יטעו לחשוב שהוא עמוק וחשוב. זה בטח בגלל שמקנזי דופק בראש עם פטיש חמש קילו שזה סרט חשוב. זה לא.

"חוש מושלם" הולך ככה: בחור פוגש בחורה. הם מתחילים לצאת (ומכיוון שזה סרט של דיויד מקנזי, אז כן: הם גם מזדיינים. לא מעט). ברקע משתוללת מגיפה. אנשים ברחבי העולם מאבדים את החושים שלהם בהדרגתיות. כל שלב במגיפה מתחיל בהחצנת רגשות קיצונית, ואז – איבוד ריח. ואז איבוד טעם. ואז איבוד שמיעה. ובכל שלב נבחנת יכולת ההסתגלות האנושית למצב החדש. וברקע – סיפור האהבה המשונה הזה.

לא ממש הבנתי את הסמליות של הסיפור הזה, אבל האמת שהוא דווקא די מעניין. תיקון: הוא היה יכול להיות מעניין. אם הוא היה מופקד בידיים של במאי אחר. דיויד מקנזי משבץ בסרטו קריינות פומפוזית על רקע מוסיקה רבת משמעות, שוטים רועדים מיותרים לחלוטין, הגברת מתח מלאכותית באמצעות שילוב מוסיקה קצבית והשתוללות עם מצלמה – אה, וגם שילוב של צילומים מיומני חדשות, כולל תמונות של מנהיגי עולם (שהרי זה סרט רב משמעות. או לפחות הוא חושב כך).

אהבה בסוף העולם. לא מומלץ. יואן מקרגור ואווה גרין ב"חוש מושלם"

אחד הדברים שמלמדים בבית ספר לקולנוע הוא לשמור על אמינות העולם שהסרט בונה. זה לא משנה אם הסרט הוא על חלליות שנוחתות על המאדים. אם אני לא מאמין לחוקיות של העולם שאני חווה (ולכל עולם יש חוקיות) – חבל על הזמן. לא האמנתי לרגע אחד ב"חוש מושלם". כבר באחת הסצינות בתחילת ההיכרות בין הבחור לבחורה יש רגע בו היא עוברת לבכי ללא התראה מוקדמת. זה נראה מלאכותי. זה מרגיש מלאכותי. וזה מכתיב את כל מה שקורה בסרט אחר כך: אני מעריך את הנסיון, אבל אני הלכתי לאיבוד מהר מאוד בסרט הזה. מה שנותר לנסות לפענח את החידה הזו, ולנסות לא להתעצבן מהקולנוע המוחצן מדי של הבמאי הזה.

האמת שלא תכננתי לראות את הסרט הזה. אבל אתמול ראיתי שלושה סרטים. את הראשון והאחרון תכננתי לראות. את האמצעי ראיתי כדי להעביר את הזמן (וכדי להכיר סוף סוף את הבמאי הזה). המטרות הושגו. הזמן עבר. הכרתי את הבמאי. אבל זו לא היתה חוויה נעימה. כך שאם אתם מחפשים להעביר את הזמן שלכם בהקרנות הבאות של הסרט הזה, אני הייתי ממליץ – להימנע. לחפש סרט אחר.

ההקרנות הבאות של "חוש מושלם" במסגרת הפסטיבל הבריטי:

ב-15/02 בסינמטק חיפה

ב-19/02 בסינמטק שדרות

וב-22/02 בסינמטק ראש פינה

איתן ווייץ

Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת:Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s